פסקי הרא"ש על חולין ג:כג

ומי אמר רב נחמן הכי והא אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן בר מניומי ריאה שניקבה ודופן סותמתה כשירה. לא קשיא כאן במקום רביתא כאן שלא במקום רביתא. והיכן מקום רביתא. מקום חתוכא דאוני שהם שוכבות במצר החזה. והלכה כרב נחמן בהא דליכא מאן דפליג עליה. וכל מה שהוא כנגד האומה אפילו השלם שלמעלה מן האונה אם נקב כשירה. שבכל מקום הדופן סותמו. ובשערי רב שמואל בן חפני נתן גבול וכתב דשתי אצבעות אצל חתוכא דאוני דינו כחתוכא דאוני. ומשני אצבעות ולמעלה דינו כשאר ריאה ולא נהגו כן אלא כדפרישית. ולמטה מן החוט שמנקרים מן החזה נקרא דופן והשאר נקרא חזה אבל אם הסירכא יוצא מן החתוך שבין אונא לאונא ונסרכה לדופן או מגב האונות ונסרכה בדופן חוץ למיצר החזה אין הדופן סותמתה. אמר רבינא והוא דסביך בבשרא פי' נאחז ומסובך היטב בבשר כמו צמר המסובך. ולהכי קאמר סביך ולא קאמר סריך. פי' רש"י דווקא בבשר שבין הצלעות דהויא סתימה שרירא דלא מיפרקא. אבל בצלעות עצמן אין זו סירכא קיימת. והיכא דסביך בבישרא ובגרמא יש אוסרין ויש מתירין. וכן כתב הרמב"ם ז"ל פי"א מהלכות שחיטה אבא מורי מן האוסרין ואני מן המתירין. ורואה אני את דברי האוסרין דכיון דבגרמא לחוד לא חשיב סתימה הוא הדין נמי בגרמא ובשרא. נהי שהבשר סותם כנגדו לא מהני אותה סתימה כיון שכנגד העצם אינו סותם. ורב שר שלים גאון כתב בתשובה דבין סביך ובין סריך כשירה דלית הלכתא כרבינא אלא כרב נחמן דאמר ריאה שניקבה ודופן סותמתה כשירה. ומשמע מתוך דבריו דרבינא לא בא לפרש דברי רב נחמן אלא סברא דנפשיה קאמר וכן נראה מדפריך לעיל גבי העלתה צמחים מדרב נחמן אדרב נחמן ולא משני הא דסביך בבישרא והא דלא סביך. ועוד מדקאמר ליה רב יוסף לרבינא ואי לא סביך מאי טריפה אבל לרב נחמן בלא רבינא לא פריך דלא בעי סירוך ולא סיבוך במקום רביתא ואין נקב פוסל שם בריאה לפי שהדופן סותמו. אבל קשה מנא ליה לגאון דלית הילכתא כרבינא שהוא בתראה. וי"ל משום דלאו היינו רבינא חבירו של רב אשי אלא קדמון היה מדהשיב רב יוסף על דבריו. וכן יש בפרק אלו מציאות (בבא מציעא דף כח.) אמר רבינא גלימא מכריז רבא אמר אפילו תימא אבידתא מכריז. וביום שמת רבא נולד רב אשי (קידושין דף עב:) שהיה רבינא תלמיד חבר שלו. ובהלכות טריפות דרבינו גרשום כתב דריאה הסמוכה לדופן אף במקום חתוכא דאונא וסרוכה בבשר שבין שתי הצלעות או בצלעות עצמן בדקינן לה בנפיחה עם הצלעות או גוררין הבשר עם הסירכא ומנפחינן לה אם עולה בנפיחה כשירה. דכיון דהסירכא קיימת וסותמת לא יתפרק עוד כיון דבמקום רביתא קיימת והסירכא סרוכה גם לדופן ומדובקת הריאה גם לדופן וסותמה. מתוך דבריו משמע שאין מחלק בין בשר לעצם אלא שמחמיר להצריך נפיחה. וכן נמי כתב באונא דסריכא לאונא כסדרן דצריך נפיחה: