פסקי הרא"ש על חולין ג:כב

אמר עולא אמר ר' יוחנן ריאה שנשתפכה כקיתון כשירה דחסרון מבפנים לא שמיה חסרון ואמר רבא והוא דקיימא סימפונא א"ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי היכי עבדינן א"ל מייתינן צעא דקוניא ושפכינן ליה בגוה אי אית בה שורייקי חיוורי טריפה ואם לאו כשירה: אמר רב נחמן ריאה שנימוקה וקרום שלה קיים כשירה. תניא נמי הכי ריאה שנימוקה וקרום שלה קיים אפילו מחזקת רביעית חלל החסרון כשירה: נטלה השלפוחית כשירה התליע הכבד זה היה מעשה ועלו בני אסיא שלש רגלים ליבנה וברגל שלישי התירוה להם: אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן ריאה הסמוכה לדופן אין חוששין לה. והוא הדין סרוכה. דתלינן ריעותא בדופן כל כמה דלא חזינן ריעותא בריאה. ואפילו בדיקותא לא בעיא. מדאמר מר יהודה משמיה דאבימי בין כך ובין כך חוששין לה ועלה קאמר היכי עבדינן ופר"י דקאי אלא העלתה צמחין מכלל דלרב נחמן דאמר אין חוששין אפילו בדיקה לא בעיא. משום דשכיח טפי שמחמת מכת הדופן נסרך הריאה כי הוא טח ליסרך. והכי אמרינן לקמן (חולין דף נא.) כיון דשגרונא שכיחי טפי מפסיקת חוט השדרה אפילו בדיקה לא בעיא. העלתה צמחין חוששין לה דכיון דהעלתה סמוך לסמיכות או לסירכא איתרע חזקת הריאה ואע"ג דאם העלתה צמחים בעלמא אין חוששין לה. שאני הכא דאיכא סירכא הילכך תלינן דמחמת הריאה באתה ואפילו אי איכא נמי ריעותא בדופן כיון דאיכא נמי ריעותא בריאה טפי תלינן בריאה שדרכה לינקב ולהוציא משקה הנקרש בתוכה. ומן הראוי היה אף כי ליכא ריעותא לא בדופן ולא בריאה למיתלי הסירכא בריאה לפי שדרכה בכך אלא דרב נחמן סבר דרוב בהמות כשירות הן. וכן מצוי שמכין הבהמה על גבה ומעלה ליחה. הילכך מיקל לתלות הסירכא בדופן כל כמה דלא חזינא ריעותא בריאה. ויותר נראה לפרש דרב נחמן לא סבר אלא בריאה הסמוכה לדופן ולא בסרוכה דאז רגלים לדבר דמחמת מכה שהותה בדופן קלטה הריאה אצלה. דאילו מחמת הריאה היתה נסרכת לדופן ולא נסמכה. וכן משמע דקאמר מייתינן סכינא ומפרקינן לה אלמא שהיתה כולה דבוקה לדופן. מר יהודה משמיה דאבימי אמר בין כך ובין כך חוששין. היכי עבדינן לה. אהא דפליג רב יהודה אדרב נחמן דאמר אין חוששין אף בלא העלתה צמחים קאי. אבל אם העלתה צמחים דאיכא ריעותא בריאה גם כי איכא ריעותא בדופן תלינן ריעותא בריאה. לפי שהסירכות מצויות בה. אמר רבא בר שבא מייתינן סכינא דחליש פומיה ומפרקינן לה אי איכא ריעותא בדופן תלינן ריעותא בדופן וכשירה. ואי לא מחמת ריאה היא וטריפה. ואם תאמר אמאי קאמר מייתינן סכינא דחליש פומיה כדי שלא ינקב הריאה ומה אנו חוששין אף אם ינתקנה בכח מן הדופן ותינקב הריאה אי איכא מכה בדופן תלינן בדופן וכשירה ואם לאו טריפה. הילכך נראה דאף כי יש מכה בדופן לא מכשרינן אלא בנפיחה והיינו דקאמר רב נחמיה בריה דרב יוסף בדיק בפשורי ונופח כדי שירגיש בנקב כל דהו אי נמי מתוך שהריאה סמוכה לדופן נסרך קרום שלה מליחות הדופן ואם ינפחנה בלא פושרי ונקב הקרום. והלכה כמר יהודה משמיה דאבימי דאם לא העלתה צמחים מפרקינן לה. ואי איכא ריעותא בדופן בדקינן לה בפשורי אם עלתה בנפיחה כשירה. ואי ליכא ריעותא בדופן טריפה. אבל אם העלתה צמחים אף כי איכא ריעותא בדופן טריפה. כיון דאיכא נמי ריעותא בריאה תלינן בריאה וטריפה. זו היא שיטת רש"י והתוספות. וי"מ דהא דקאמר היכי עבדינן קאי אמר יהודה דאמר אחד זה ואחד זה חוששין ולרב נחמן בהעלתה צמחים דאמר חוששין וקאמר דאי איכא ריעותא בדופן תלינן בדופן אע"ג דאיכא גם ריעותא בריאה והעלתה צמחים משום דריעותא דדופן אלים טפי דמחמת ליחות המכה נקלטה הריאה אל הדופן. אבל ריעותא דריאה לא אלים כולי האי. אע"ג דהעלתה צמחים סביב הדבק. אין כל כך הוכחה לריעותא דריאה דהא אמר בשמעתין דריאה דקיימי צמחי צמחי אין חוששין לה. אבל כי ליכא ריעותא בדופן וגם לא בריאה תלינן טפי בריאה לפי שהסירכות מצויים בה. עוד מקילין קולא אחריתי במפרשי דהא דבדיק רב נחמיה בפשורי קאי אליכא ריעותא בדופן. אבל אי איכא ריעותא בדופן כשירה ולא בעי בדיקה. ומביאין סעד לדבריהם מדקאמר אתון אהא מתנותו לה ואנן אהא מתנינן לה. ולפירוש רש"י הוה ליה למימר אתון מתניתו לה לחומרא אנן אהא מתנינן לה לקולא. ועוד החמירו התוספות וכתבו דעתה נהגו לטרוף כל הסירכות דאין בודקין אותם להפרידם מן הדופן לראות אם יש מכה בדופן ולא בפשורי. ורב אלפס ז"ל כתב מייתינן סכינא דחריף פומיה ומפרקינן לה אי איכא מכה בדופן תלינן בדופן וכשירה. ואי ליכא מכה בדופן מחמת ריאה היא ואע"ג דלא מפקא זיקא טריפה. ונראה שהוא רוצה לפרש ו דבדאיכא מכה בדופן מכשרינן לה בנפיחה. מדמייתי סכינא דחליש פומיה כדפרישית לעיל. ואי ליכא מכה בדופן אע"ג דלא מפקא זיקא טריפה דודאי מחמת ריאה הוא וקרום שעלה מחמת מכה בריאה אינו קרום. ורב נחמן נחמיה פליג אדרבא ומיקל לבודקו בפשורי אף בדליכא מכה בדופן והלכה כרבא. זו היא דעת רב אלפס ז"ל. ובצרפת ובאשכנז נהגו להטריף הכל: