פסקי הרא"ש על חולין ג:א

אלו טריפות בבהמות. נקובת הוושט. ופסוקת הגרגרת. ניקב קרום של מוח נוקב הלב לבית חללו נשברה השדרה ונפסק החוט שלה. ניטלה הכבד ולא נשתייר הימנה כלום. הריאה שנקבה או שחסרה. רבי שמעון אומר עד שתנקב לבית הסימפונות. נקבה הקיבה. נקבה המרה. נקבו הדקין. כרס הפנימי שנקב. או שנקרע רוב החיצונה. רבי יהודה אומר בגדולה טפח ובקטנה ברובה. המסס ובית הכוסות שנקבו לחוץ. נפלה מן הגג. נשתברו רוב צלעותיה. ודרוסת הזאב. רבי יהודה אומר דרוסת הזאב בדקה ודרוסת ארי בגסה. ודרוסת הנץ בעוף הדק. ודרוסת הגס בעוף הגס. זה הכלל כל שאין כמוה חיה טריפה. כל הני דמטרפי בנקב כגון לב וקיבה וריאה ודקין אם ניטלו בין מעצמן בין ביד טריפה ואף על גב דניקב הטחול טריפה וניטל כשר. שאני טחול שאין נקובתו כשאר הנקובין דמפלגינן בין ניקב בקולשיה ובין ניקב בסומכיה ואם נשתייר בו כעובי דינר זהב כשר. ואם ניטל המרה. כתב בעל ה"ג דטריפה וטעמינן בדוכתיה אי מריר כשירה היא דבלועה היא במקומה. וכתב ה"ר אליעזר הלוי ז"ל בחבורו ואי לא טעים בה טעם דמרירותא כשהיא חיה יצלוה ואי איבלע בגוה יהיב בה טעמא והיכא דמשתכחן תרי מררי' ומתחזן כחדא בזעינן להו אי שפכי להדדי חדא היא וכשרה ואי לא טריפה דכל יתר כנטול דמי ומיהו יש עופות שאין להן מרה ואין להטריפן כיון דבכל אותו המין אין להם מרה זה טבע שלו ומ"מ אין להתיר בשביל זה שאר בהמה וחיה ועוף שאין להן מרה כדאמר לקמן (חולין דף מז:) גבי עינוניתא דוורדא כיון דכל הני עיזי ברייתא הכי אית להו לא מיקרי יתרת אפילו בשאר בהמות דלית להו הכי. שאני התם דכל מין בהמות אחד הוא ואפילו זו בהמה דקה וזו בהמה גסה. הילכך הואיל ויש בהמות דהוה רביתייהו לא מיקרי יתרת ואפילו בשאר בהמות אבל עופות חלוקין במינן זה מזה ואין ללמוד אלו מאלו :