פסקי הרא"ש על חולין ב:יד

אמר רב הונא היתה בהמת חבירו רבוצה לפני עבודת כוכבים כיון ששחט בה סימן אחד אסרה. סבר ליה כי הא דאמר עולא אמר ר' יוחנן אע"פ שאמרו המשתחוה לבהמת חבירו לא אסרה עשה בה מעשה אסרה רב נחמן ורב עמרם ורב יצחק דאמרי אין אדם אוסר דבר שאינו שלו. פירש"י ואפילו במעשה רבה. מדפריך להו מהמטמא והמדמע והמנסך אלמא דאפילו במעשה רבה ס"ל דלא אסר. ורבינו חננאל פירש דדוקא במעשה כל שהוא ס"ל דאינו אוסר אבל במעשה רבה מודו וההיא דהמנסך יש ליישבו בדוחק כיון דהיזק שאינו ניכר לא שמיה היזק לא חשיב מעשה גמור ומסתבר כפירוש רש"י דנהי דלענין שלומי לא מיקרי היזק מ"מ לענין איסור מעשה גדול עשה. ובעי לאוקומי פלוגתייהו כתנאי ומסיק דמילתייהו דרב יהודה ועולא כתנאי ודלא כרבי יהודה בן בתירא ורבי יהודה בן בבא. אבל מילתייהו דרב נחמן ורב עמרם ורבי יצחק אתי אפילו כת"ק דדוקא עובד כוכבים הוא דאוסר דבר שאין שלו אבל ישראל לצעורי קמיכוין ואין אוסר ואפילו אית ליה שותפות בגווה. דאין מתכוין לאסור אלא לצער חבירו. והילכתא כוותייהו. כיון דמוקמי מילתייהו אליבא דכ"ע ואם ישראל מומר לעבודת כוכבים הוא אוסר. וכן אם התרו בו וקבל עליו התראה אוסר:

מתני' אין שוחטין לא לתוך הימים ולא לתוך הנהרות ולא לתוך הכלים אבל שוחט הוא לתוך עוגה של מים ובספינה ע"ג הכלים. אין שוחטין לתוך הגומא אבל עושה הוא גומא בתוך ביתו כדי שיכנס הדם לתוכו ובשוק לא יעשה כן שלא יחקה את הצדוקים:

גמ' מ"ש לתוך הימים דלא דאמר לשר דימא קשחיט. לעוגה של מים נמי לא דאמר לבבואה קשחיט. אמר רבא בעכורין שנו: אבל עושה גומא וכו'. והא אמרת אין שוחטין לגומא כלל. אמר רבא הכי קאמר אין שוחטין לגומא כל עיקר. והרוצה לנקר את חצירו כיצד הוא עושה עושה מקום חוץ לגומא והדם שותת ויורד לגומא ובשוק לא יעשה כן שלא יחקה את הצדוקים:

מתני' השוחט לשם עולה לשם שלמים לשם אשם תלוי לשם פסח לשם תודה שחיטתו פסולה. שנים אוחזין בסכין ושוחטין אחד לשם אחד מכל אלו ואחד לשם דבר כשר שחיטתו פסולה. השוחט לשם חטאת לשם אשם ודאי לשם בכור לשם מעשר לשם תמורה שחיטתו כשירה. זה הכלל דבר הנידר והנידב השוחט לשמו פסול. ושאינו נידר ונידב השוחט לשמו כשר:

גמ' מפרש בגמ' דבר שנידר ונידב לאתויי עולת נזיר. ושאינו נידר ונידב לאתויי עולת יולדת אפילו יש לו אשה דאם איתא דילדה או אפלה קלא אית ליה: הדרן עלך השוחט אחד בעוף