פסקי הרא"ש על חולין ב:ו

בעי רב פפא החליד במיעוט סימנין מהו תיקו ולעיל בפ"ק כתבתי מה שפרש"י דאיירי במיעוט בתרא ופסק כיון דלא איפשיטא עבדינן לחומרא ופסלינן חלדה והגרמה ושהייה במיעוט בתרא ור"ת הקשה על פרש"י מהא דתניא בתוספתא שחט רוב גרגרת בעוף אע"פ ששהה זמן מרובה שחיטתו כשירה ופירש ר"ת החליד במיעוט סימנין היינו במיעוט קמא וקבעי לרב יהודה דמכשיר תחת העור דילמא אם תחב הסכין תחת מיעוט הסימן וחתך הרוב הוי חלדה טפי או דילמא אפילו לאמרי דבי רב דאמרי תחת העור איני יודע היינו משום דשחיטה לא שייכא בעור והוי חלדה לפי שהוא שלם אבל סימנין דשייכא בהו שחיטה ואפ"ה אין צריך לשחוט אלא הרוב האי מיעוט שעל הסכין הוי כאילו כבר נחתך לא הוי חלדה א"נ קמיבעי ליה כשתחב הסכין תחת מיעוט קמא ושחטו מלמטה למעלה ואח"כ שחט את הרוב כדרכן וכן שהה במיעוט סימנין מפרש ר"ת במיעוט קמא דוושט ומיבעיא ליה אע"ג דמיטרפא בנקיבת הוושט דילמא לא פסלה שהייה אלא במידי דמנבלה ביה כגון אחר רוב סימן. או דילמא לא שנא. ולפירושו את"ל דכשר אף במיעוט קמא לא פסלה שהייה בעוף מן התורה דהכשירו ברוב אחד. והא דאמר לקמן (חולין דף לב.) גבי שהייה כדי בהמה לבהמה ועוף לעוף היינו מדרבנן. ודוחק הוא וגם לפירושו קשה מהא דתניא בתוספתא שחט מיעוט וושט ושהה כדי שהיית שחיטה פסולה אלמא יש שהייה במיעוט קמא ואמאי סלקא בתיקו ולא הביא הברייתא לפשוט. וא"ת לא ידע בעל הש"ס. א"כ לא קשה נמי מה שהקשה לפרש"י במיעוט בתרא מברייתא דתוספתא ומיהו לא דמי דקשה מן הברייתא לפסק רש"י והרמב"ם ז"ל מכשיר במיעוט בתרא אם שהה בו או שהחליד או הגרים או דרס כיון שנשחט הרוב כראוי. ואפשר שסמך על התוספתא שמכשרה שהייה במיעוט בתרא וה"ה לכולן. וכן הגרמה מכשרי רבנן לעיל (חולין דף יט.) במיעוט בתרא ואיכא למימר כיון דסליק גמרא בתיקו בבעיא דחלדה ושהייה יש לנו להחמיר כדברי רש"י דמסתבר טפי למימר שלא רצה בעל הש"ס להביא הברייתא השנויה בתוספתא המכשרת במיעוט בתרא ולפשוט הבעיא משום דקים ליה דלא מיתניא בר' חייא ור' אושעיא אין לסמוך עליה ממה שנאמר שלא ידע בעל הש"ס. ומסתבר שכל תוספתא שלא נתפשטה עד אחר סידור הש"ס לאו דסמכא היא. דמסתמא כיון שרצו חכמי בישראל לעשות חבור קיים אמת חקרו וחזרו לידע כל הספרים שנכתבו על דברי חכמים וביררו אותם שהם בר סמכא ועל ידם חברו הש"ס הילכך אין לסמוך על תוספתא זו כיון שאין בעל הש"ס מסכים עליה. והא דמכשר הגרמה במיעוט בתרא כבר כתבתי לעיל מה שמחלק הר"י בר' מאיר ז"ל בין הגרמה לשאר פסולי שחיטה. והפירוש הנכון הוא שפירש ה"ר אושעיא החליד במיעוט סימנין היינו אחר ששחט רוב סימן אחד בבהמה החליד הסכין תחת אותו מיעוט הנשאר ושחט מיעוט השני אף את"ל תחת העור וצמר מסובך ומטלית לא הויא חלדה היינו משום דלא חשיבי בבהמה. או דילמא אף את"ל דתחב הוי חלדה הכא שאני כיון שנשחט הרוב המיעוט הנשאר כחתוך דמי ושהה במיעוט סימנין מפרש דקאי אשחט בסכין רעה ומבעיא אם שחט רוב אחד בבהמה והוליך והביא כל היום על המיעוט הנשאר מהו. דילמא הא דמכשרינן בהוליך והביא כל היום היינו כשמתעסק לחתוך הסימנים. אבל כשנחתך רוב הסימן הוי כאילו נחתך כולו ומוליך ומביא במיעוט הנשאר הוי כאילו מוליך ומביא בידה או ברגלה והוי שהייה. ולפירוש זה לא שייך כלל לההיא דתוספתא. ובאשכנז ובצרפת נהגו להחמיר כדברי רש"י. ותמיהני על רב אלפס ז"ל שלא הביא בעיא דחלדה והביא בעיא דשהייה: