פסקי הרא"ש על חולין ב:ב
Rosh on Chullin 2:2 · פסקי הרא"ש על חולין · free full Hebrew text
Open in the reader →גמ' השוחט דיעבד אין לכתחלה לא עד כמה לשחוט וליזל. אי בעית אימא אאחד בעוף. ואי בעית אימא ארובו של אחד כמוהו. ומסתבר כיון דאיכא תרי שינויי עבדינן לחומרא. דלכתחלה צריך לשחוט שני סימנין אף בעוף והא דאמרינן לקמן גבי ההוא דהוה ממסמס קועיה דמא דקאמר נבדקיה לקנה ולישחטיה. התם כדיעבד דמי כיון דאין לו היתר אלא בשחיטת סימן אחד. ורב אלפס ז"ל כתב ורובו של אחד כמוהו דווקא בדיעבד אבל לכתחלה מיבעי ליה למישחטיה כוליה סימן. משמע דס"ל כלישנא בתרא לקולא. משום דהני תרי לישני פליגי במדרבנן דמדאורייתא בסימן א' סגי ואזלינן לקולא בשל סופרים. תני בר קפרא זאת תורת הבהמה והעוף וכל נפש החיה הרומשת במים הטילו הכתוב לעוף בין בהמה לדגים. לחייבו בשני סימנים אי אפשר שכבר הוקש לדגים. לפטרו בלא כלום אי אפשר שכבר הוקש לבהמה הא כיצד הכשירו בסימן אחד. תניא רבי אומר וזבחת כאשר צויתיך מלמד שנצטווה משה על הוושט ועל הקנה ועל רוב אחד בעוף ועל רוב שנים בבהמה: