פסקי הרא"ש על חולין א:טז

מנא הוא מילתא דאמור רבנן זיל בתר רובא רבה בר שילא אמר אתיא מפרה אדומה דאמר רחמנא ושחט ושרף מה שחיטה כשהיא שלימה אף שריפתה כשהיא שלימה וניחוש דילמא טריפה הוה אלא לאו משום דאמרינן זיל בתר רובא. ותימה כיון דפרה בת שתי שנים דילמא משום דאוקמה אחזקתה למאן דאמר טריפה אינה חיה. דכיון שעבר שנתה איגלאי מילתא שהיתה כשירה שעה אחת אחר שנולדה וכל טריפות שאירע בה אח"כ אוקמה אחזקתה והשתא היא דנטרפה. וי"ל דכל חזקה שלא נודע לנו בשעתה אלא שנתבררה לנו לאחר זמן לא אזלינן בתרה. ויש ללמוד מזה הלכה למעשה דאם עשו גבינות מבהמות ונשחטה אחת מהן ונמצאת טריפה כל הגבינות אסירות. ולא אמרינן אוקמה אחזקתה והשתא היא דנטרפה. משום דחזקת כשרות לא נתבררה מעולם בשעתה. ומיהו אם היא טריפה מחמת סירכא שאם היינו בקיאין לברר איפשר שהיה לנו היתר ע"י בדיקה לא מיתסרי משום דהוי ספק ספיקא. ספק טריפה ספק אינה טריפה. ואת"ל טריפה אימור אח"כ נטרפה. ועי"ל למאי דמסקינן דאזלינן בתר רובא כל הבהמות בחזקת כשירות ואפילו בתוך שנתן משום דרוב בהמות כשירות הן ורובא עדיף מחזקה. אמר רב אשי אמריתה לשמעתא קמיה דרב כהנא וא"ל ודילמא היכא דאפשר אפשר והיכא דלא אפשר לא אפשר. דאי לא תימא הכי לר"מ דחייש למיעוטא הכי נמי דלא אכיל בשרא אלא היכא דאפשר אפשר היכא דלא אפשר לא אפשר וכו'. הלכך מכל הני לא שמעינן דאזלינן בתר רובא היכא דאפשר לברר הדבר. אלא ודאי הלכה למשה מסיני הוא דסמכינן ארובא אפילו היכא דאפשר. אי נמי מאחרי רבים להטות קיימא לן בין רובא דאיתיה קמן בין רובא דליתיה קמן דמאי שנא האי מהאי. ואהא מילתא סמכינן ולא בדקינן כל י"ח טריפות ונקיבת הריאה משום דשכיחא בדקינן לה והיכא דאיתרמי דאיתפקא ריאה בלא בדיקה סמכינן אהאי ואהא דאמר רב הונא נשחטה הרי היא בחזקת היתר ואין מפרסמין הדבר ויותר מזו דאפילו נקבה הריאה במקום דמשמשא ידא דטבחא תלינן בטבח אע"פ שנקובה בפנינו וכל שכן היכא שנאבדה דאחזוקי איסורא לא מחזיקינן ואפי' מדרבנן לא חיישינן למיעוט דר"מ. מדקאמר ור"מ דחייש למיעוטא היכי אכל בשרא אלמא לא קיימא לך כר' מאיר. דלא קאמר היכי אכלינן בשרא ואע"ג דפסקינן בבכורות פרק הלוקח בהמה (בכורות דף כג:) כרבן שמעון בן גמליאל דאמר חלב אינו פוטר בבכורה משום דמיעוט בהמות חולבות אע"פ שאינן יולדות. אומר ר"ת משום דאיכא חזקה עם המיעוט דאוקי האם בחזקת שלא ילדה. ומתוך זה היה אומר ר"ת אע"ג דלא חיישינן למיעוטא היכא דאיכא חזקה בהדה חיישינן למיעוטא להחמיר. והא דסמכינן ארוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן ולא אמר סמוך מיעוטא דאין מומחין לחזקה דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת ואיתרע ליה רובא. משום דמיעוטא דאין מומחין לא שכיח. ואפי' לר"מ דחייש למיעוט למיעוטא דלא שכיח לא חייש כדאמר בריש פרק בנות כותים (נדה דף לב.) וכן בריש מסכת גיטין דף ב: דאמר סתם ספרי בדייני מיגמר גמירי. והכי נמי אמר יבמות דף קכא. במים שאין להם סוף דאם נשאת לא מפקינן לה ולא אמרינן סמוך מיעוטא דנמלטין לחזקת אשת איש משום דמיעוטא דנמלטין לא שכיח. אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה ראה אחד ששחט אם ראהו מתחלה ועד סוף מותר לאכול משחיטתו ואם לאו אסור לאכול משחיטתו ומוקי לה בידע דלא גמיר וכגון דשחט קמן חד סימן שפיר מהו דתימא מדהאי שפיר שחיט האיך נמי שפיר שחיט קא משמע לן הא אתרמויי אתרמי ואידך שמא שהה שמא דרס: