פסקי הרא"ש על חולין א:טו

ואם נשחטה שחיטה כשירה כראוי הרי היא בחזקת היתר עד שיודע לך במה נטרפה. ואפילו אי איתיליד בה ריעותא כגון שבא זאב ונטל בני מעים והחזירן כשהן נקובים אין חוששין שמא במקום נקב נקב. ואפילו יש בו נקבים הרבה. כיון שבא הזאב תלינן כולהו בזאב כי היכי דתלינן נקיבת הריאה בטבח היכא דמשמשא ידא דטבחא. והני מילי באיסורה אבל בסכנתא כגון שראה ציפור מנקר בתאנה ועכבר מנקב באבטיח חיישינן שמא במקום נקב נקב ואסור משום סכנת נפשות. איתמר השוחט בסכין בדוקה ונמצאת פגומה אמר רב הונא אפילו שיבר בה עצמות כל היום כולו פסולה. חיישינן שמא בעור נפגמה. ורב חסדא אמר כשירה אימר בעצם ונפגמה. והלכתא כוותיה דרב הונא בשלא שיבר בה עצמות דאימא בעור נפגמה ולא תלינן במפרקת. כי אינו חותך בכח במפרקת אלא לפעמים אחר שחיטת הסימנים והוורידין נוגע בסכין במפרקת. והלכתא כוותיה דרב חסדא בששבר בה עצמות וכן אם נפלה הסכין בחודה ע"ג קרקע קשה הילכך צריכה בדיקה בין כל חדא וחדא. ואי לא בדיק הסכין בין כל חדא וחדא ונמצאת הסכין פגומה כל מאי דשחיט בה אסור. כדאמרינן הוה עובדא וטרף רב יוסף עד תליסר חיותא. ואפילו קמייתא. כדרב הונא דאמר חיישינן שמא בעור נפגמה וכי שחיט לסימנין בסכין פגומה שחיט להו. והיכא דבדק הסכין תחלה ונאבד הסכין קודם שבדקו אחר שחיטה שחיטתו כשירה ולא חיישינן שמא בעור נפגמה. ולא שייך הכא למימר בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחטה. דכיון דלא חזינן ריעותא בסכין ודאי נודע לנו במה נשחטה ואפילו שחט כמה בהמות זו אחר זו כולן כשירות. דלא תלינן לא בעור ולא במפרקת כל כמה דלא חזינן ריעותא בסכין. תדע לך דקיימא לן רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן ולא אמרינן סמוך מיעוטא דאין מומחין לבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחטה כיון דמיעוטא דאינו מומחין לא שכיח ודאי נודע לנו שנשחט יפה ויצתה מכלל איסור הכי נמי כיון ששחט בסכין בדוק לא שכיח שנפגם בעור או במפרקת ובודאי נשחט יפה ויצאה מכלל איסור. ויש מן הגדולים שהחמירו ואומרי' שאם נגע במפרקת הראשונה ולא בדק הסכין ונאבד אחר שחיטת השניה דחיישינן שמא בעצם המפרקת איפגום. ולא מיסתבר דבנגיעה כל שהוא שנוגע במפרקת לא שכיח דפגים ולא מחזקינן ריעותא ואע"ג דרש"י כתב השוחט אפילו בהמה אחת צריך לבדוק אחר השחיטה. היינו לכתחלה אי איתיה קמן דליבדקיה. אבל אם נאבד לא תלינן ריעותא. ובעל המאור ז"ל כתב אע"ג דמצריך רב הונא בדיקותא בין כל חדא וחדא זהירות יתירתא היא מפני שחיטת רוב בהמות שלא יפול בהן ספק דלמא אגב דנגע סכינא בכל עצם ועצם דמפרקת איפגמא. אבל לאחר שחיטת בהמה אחת אין לנו ראיה להצריך לבדוק הסכין. ואפילו בשחיטת הרבה בהמות אם לא נזהר ולא בדק בין כל אחת ואחת ולא אחר שחיטה אין פוסלין שחיטתו בכך מאחר שבדק בתחלת השחיטה. וכן כתב בעל העיטור ז"ל. ואם שחט בסכין שאינה בדוקה ונאבד שחיטתו פסולה ויראה טבח שיש לו סכין מיוחדת לשחיטה ומקום מיוחד שמצניעו שם תמיד בחזקת בדוקה תמיד עומדת ואם שחט בו בלא בדיקה ונאבד שחיטתו כשירה: