פסקי הרא"ש על חולין א:יג

א"ר יהודה אמר שמואל כל טבח שאינו יודע הלכות שחיטה לב אסור לאכול משחיטתו ואלו הן הלכות שחיטה שהייה דרסה חלדה הגרמה ועיקור שהייה דרסה חלדה יהגרמה כולהו מפרשי בפירקין דלקמן. ועיקור פירש רש"י שחט הושט ופסק הגרגרת ולאו דוקא פסק ביד בלא סכין דלא שייך למחשביה בהדי הלכות שחיטה. אלא כגון ששחט בסכין פגומה או במגל קציר דהפגימה קורעת והוי כמו פסוקה. כדתנן בפירקין דף טו: חוץ ממגל קציר והמגירה והשינים מפני שהן חונקות. ובעל הלכות כתב עיקור היינו שנעקר הסימן ממקומו ואח"כ שחטו ותנינא דקאמר היינו דתנן לקמן (חולין דף פה.) הנוחר והמעקר פטור מלכסות. וא"ת פשיטא דלא מהניא שחיטה כיון דנשמט ונעשה טריפה וי"ל דשמוטה לאו טריפה היא אלא שכך הלכה למשה מסיני דאין שחיטה מועלת כשנשמט סימן אחד ממקום חבורו. ואפילו עוף אם נשמט האחד אין השחיטה מועלת לשני. מאי קמ"ל כולהו תננהו. ממילא ידענא כיון דאינו בקי בהן אין יודע ליזהר מהן. לא צריכא כגון ששחט לפנינו שנים ושלשה פעמים ושחט שפיר מהו דתימא הא איתחזק קמ"ל כיון דאינו בקי בהו זימנין דשהי ודריס ולא ידע. פירוש ואינו מרגיש דכיון דאינו בקי כהלכותיהן איני יודע אם נזדמן לידו ואפילו אם ישאלו לו עשית כך וכך או עשית כך וכך לד ומתוך דבריו ירגישו ששחט יפה אין לסמוך עליו דכל מילתא דלא רמיא עליה דאיניש לאו אדעתיה: