פסקי הרא"ש על עבודה זרה ה:ה

ת"ר איזהו גר תושב כל שקבל עליו בפני שלשה שאין עובד עבודת כוכבים דברי ר' מאיר. וחכמים אומרים כל שקבל עליו שבע מצות וכו'. ומייחדין אצלו יין אפילו בעיר שרובה עובדי כוכבים. ואפי' הודיעו שהוא מפליג. כי מגעו מותר בשתיה. ולחלופי בשעה מועטת לא חיישינן. ואין מפקידין אצלו דחיישינן לחלופי ואינו נזהר במגע עובד כוכבים. ומעשה היה בעובד כוכבים שמל ולא טבל טבילה כראוי ועמד בביתו של ישראל ימים רבים ונגע ביינו והתירוהו בשתיה. דהא גר תושב אינו אוסר במגעו כל שכן זה שמל וקבל עליו כל המצות. ואע"ג דאמר לעיל (עבודה זרה דף נו.) עבדים ובני השפחות שמלו ולא טבלו עושים יין נסך שאני הני שאין לבם לשמים אלא מאימת רבן מתיהדים ואמר נמי (דף נט.) גרים שמלו ולא טבלו צא והכרז על בניהם שהן ממזרים ואע"ג דמסתמא היו נוגעים ביין ועל זה לא הקפיד כמו שהקפיד במזגו עובד כוכבים ושתו ישראל: שכרו לעשות עמו מלאכה אחרת וכו'. אוקמא רבא כגון דאמר העבר חבית חבית בפרוטה. דתניא השוכר את הפועל ואמר לו העבר לי מאה חביות במאה פרוטות ונמצאת חבית של יין נסך ביניהם שכרו אסור. חבית. חבית בפרוטה ונמצא חבית של יין נסך ביניהן שכרו מותר:

מתני' יין נסך שנפל על גבי ענבים ידיחם והן מותרות. ואם היו מבוקעות אסורות. ומעשה בביתוס בן זונן שהיה מביא גרוגרות בספינה ונשתברו חביות של יין נסך על גביהן ובא מעשה לפני חכמים והתירו:

גמ' מעשה לסתור. חסורי מיחסרי והכי קתני ואם נותן טעם לפגם מותר ומעשה בביתוס בן זונן וכו': ההוא ביתא דחטי דנפל עליה חביתא דחמרא יין נסך. שרא רבא למיטחינה ולאפויה ולזבונה לעובד כוכבים שלא בפני ישראל כי היכי דלא ליתיה ישראל וליזבין מיניה. ואקשינן עליה דרבא ממתני' דתנן יין נסך שנפל על גבי ענבים ידיחם והן מותרות ואם היו מבוקעות אסורות. ותירץ רב פפא שאני חטי דאגב צירייהו כמבוקעות דמו : ו דף סו א