פסקי הרא"ש על עבודה זרה ה:כח

מתני' יין נסך אסור ואוסר בכל שהוא. יין ביין ומים במים בכל שהוא. יין במים ומים ביין בנותן טעם. זה הכלל מין במינו במשהו ושלא במינו בנותן טעם ור"ת היה אומר דוקא ביין נסך שנתנסך לפני עבודת כוכבים אוסר במשהו דומיא דמים במים. אבל בסתם יינן ונגע עובד כוכבים בטל בס' אפי' יין ביין כשאר איסורין שבתורה וכן נמצא בתשובת הגאונים בכתב יד רבינו יוסף טוב עלם. ומלשון יין נסך אין לדקדק דהא בריש פירקין קתני השוכר את הפועל לעשות עמו ביין נסך ומסיק בגמרא דאפי' בסתם יינות. והא דמספקא ליה משום דלא מסתברא ליה להחמיר בסתם יינן לאסור השכר ופשט ליה ממתניתין דמיירי אפילו בסתם יינן. וכן יין נסך שנפל לבור דקאמר רשב"ג (לקמן עבודה זרה עד.) ימכר לעובד כוכבים חוץ מדמי יין נסך שבו מיירי אפי' בסתם יינן כדאמר לעיל (עבודה זרה דף עא:) מידי הוא טעמא אלא לרב האמר הלכה כרשב"ג. וקשה לי לפירושו ההוא דאגרדמים (דף נח.) דקתני (בתוספתא פ"ח) שטיפת של יין אסורה ואוסרת בכל שהוא אלמא אפילו סתם יינן אוסר בכל שהוא. וי"ל דאתיא כר' יהודה דאית ליה בכל איסורים שבתורה מין במינו במשהו. ועוד קשה מההיא דמשפך אם יש בו עכבת יין אסור ולמה לא יבטל היין שבמשפך לאותו עכבת יין. וצ"ל דאיירי כשאין במשפך כדי לבטל העכבה בששים. ואין לפרש דמתני' אתיא כרבי יהודה. דאם כן בגמרא דפריך לרבי יוחנן דאמר ראשון ראשון בטל ממתניתין לישני מתני' אתיא כר' יהודה:

גמ' כי אתא רב דימי א"ר יוחנן המערה יין נסך מחבית לבור אפי' כל היום כולו ראשון ראשון בטל. פרש"י ומותר בהנאה. ולכאורה נראה דכיון דטעמא משום דראשון ראשון בטל דמותר אף בשתיה. דהיכן מצינו בטול לחצאין וכן משמע דומיא דההוא דסלק את מינו כמי שאינו (מינו) דשרי אפי' בשתיה. ראשון ראשון בטל. וא"ת מאי שנא מהא דאמר בפרק במה אשה (שבת דף סה:) ובפרק בתרא דבכורות (דף נה:) שאין טובלין בנהרות ביומי ניסן דחיישינן שמא רבו נוטפין על הזוחלין ואינן מטהרין בזחילה ולא אמר קמא קמא בטילי הנוטפין בזוחלין. וכן בפרק הנודר מן הירק (נדרים דף נז:) בצל שעקרו בשביעית ושתלו בשמינית ורבו גידולים על עיקרו מותר. וכן כלאים שהוסיפו מאתים (כלאים פ"ה מ"ו) ולא אמר בכל הני קמא קמא בטל. ותירץ ר"ת דהא דקא"ר יוחנן ראשון ראשון בטל לא שיבטל לעולם אלא הוא בטל עד שיפול מן היין כל כך שלא יהא בהיתר ס' לבטל יין האסור. והשתא הוי דומיא דאינך דבטלין מתחילה עד שיתרבה. וקאי ר' יוחנן אמתניתין דקתני יין נסך אוסר בכל שהוא קאמר דה"מ דנפל היתירא לגו איסורא אבל נפל איסורא לגו היתירא ראשון ראשון בטל עד שיתרבה האיסור שלא יוכל לבטל בס'. וא"ת למה הזכיר שם בטול כיון שאין בטול אלא שאין אסור מחמת מיעוטו. הכי הוה ליה למימר לא שנו אלא שנפל היתר לתוך איסור אבל נפל איסור לתוך היתר אין אסור אלא עד כדי נתינת טעם כמו יין במים. י"ל דנקט האי לישנא דהמערה מחבית ראשון ראשון בטל לאשמועינן דוקא חבית דלא נפיש עמודיה כולי האי. שפי החבית צר ואע"ג דנפיש מצרצור אבל מגיגית דנפיש עמודיה טפי לא אמר קמא קמא בטיל אפילו יש בהיתר ס' לבטל הקלוח. והיינו חומרא דיין נסך יותר משאר איסורין. דבשאר איסורים לעולם מותר עד שיהא באיסור כדי ליתן טעם בהיתר. אבל ביין נסך המערה מגיגית אוסר בכל שהוא. וגם בהיתירא לגו איסורא חמיר יין נסך משאר איסורין דביין נסך קמא קמא בטיל ואפילו נתרבה ההיתר ויש בו ס' לבטל האיסור. ואלו בשאר איסורין אם נתרבה ההיתר ויש בו ס' ניעור מאיסורו ומבטל האיסור. דאמרינן בירושלמי דתרומות פ"ה אמר רבי אבהו א"ר ביוחנן כל איסורין שריבה עליהם בשוגג מותר ובמזיד אסור. פסק רש"י דאין הלכה כרב דימי שהרי בא רב יצחק והחמיר רבין והחמיר. ואין דבריו מובנים דבעיקר דינא דרב דימי דאשמועינן ראשון ראשון בטל לא פליג עליה רב יצחק. אלא שמחמיר לאסור המערה מחבית. ורבין איכא למימר דלא פליג עליה כלל. דהא דמצריך קיתון של מים לבטל היין. ולא קאמר קמא קמא בטל היינו במערה מגיגית או שנפל לתוך כלי גדול מלא יין בלא עירוי והתירו דרואין את ההיתר כאילו אינו אתא לאשמועינן. כי אתא רב יצחק בר יוסף אמר ר' יוחנן המערה יין נסך לבור מצרצור קטן אפילו כל היום כולו ראשון ראשון בטל. ודוקא צרצור קטן דלא נפיש עמודיה. אבל חבית דנפיש עמודיה לא. וכיון דפליגי רב דימי ורב יצחק בחבית אליבא דרבי יוחנן מסתברא דבשל סופרים הלך אחר המיקל: כי אתא רבין א"ר יוחנן יין נסך שנפל לבור ונפל שם קיתון של מים רואין את ההיתר כאילו אינו והשאר מים רבין עליו ומבטלין אותו. כי אתא רב שמואל ברבי יהודה א"ר יוחנן ל"ש אלא שנפל קיתון של מים תחילה. אבל אם לא נפל קיתון של מים תחילה מצא מין את מינו וניעור. איכא דמתני לה אמתניתין יין ביין בכל שהוא כי אתא רב שמואל בר יהודה אמר ר' יוחנן ל"ש אלא שלא נפל שם קיתון של מים. אבל אם נפל שם קיתון של מים רואין את ההיתר כאילו אינו והשאר קיתון של מים רבין עליו ומבטלין אותו. מאי איכא בין דמתני לה אמתניתין למאן דמתני לה ארבין. איכא בינייהו תחילה. מאן דמתני לה אמתניתין לא בעי תחילה. ומאן דמתני לה ארבין בעי תחילה והלכתא כלישנא בתרא דבשל סופרים הוא. והא דלא אמר חתיכה עצמה נעשית נבילה ואוסרת כל החתיכות ויצטרף מים לבטל היין דהיתר ויין דאסור. היינו לפי שלא נפל מן היין האסור כדי נתינת טעם בהיתר אלא במשהו נאסר. וכל דבר שנאסר במשהו לא אמרינן חתיכה עצמה נעשית נבילה. דרב דקאמר התם פרק גיד הנשה (חולין דף ק.) על ההיא משנה וכן חתיכה של נבילה וחתיכה של דג טמא שנתבשלו עם החתיכות אפילו לא נתנו טעם אלא בחתיכה חתיכה עצמה נעשית נבילה ואוסרת כל החתיכות מפני שהן מינה. ופריך (הספר) רב ספרא התם מכדי רב כמאן אמר לשמעתיה כרבי יהודה דאמר מין במינו לא בטל למ"ל בנתינת טעם אפי' לא נתנה טעם נמי. הכא במאי עסקינן כשקדם וסלקו. רבא אמר אפילו תימא כשלא קדם וסלקו (וסבר רבי יהודה) הוי מין במינו ודבר אחר סלק את מינו כמי שאינו ושאין מינו רבה עליו ומבטלו. והשתא מאי איצטריך רב למימר אפי' לא נתנה טעם אלא בחתיכה אפילו בלא נתינת טעם נמי אסרה חתיכה נבילה לשאר חתיכות לר' יהודה דאמר מין במינו במשהו. אלא ודאי אע"ג דמין במינו נאסר במשהו מן התורה לא אמר שתעשה חתיכה נבילה להצריך ס' לבטל את כולה אם לא שנאסרה בנתינת טעם וכ"ש יין נסך לרבי יוחנן דאינו אוסר במשהו אלא מדרבנן לא מצריכין לבטל גם ההיתר. ומאן דבעי הכא תחילה מחמיר הוא ביין נסך אע"ג דבשאר איסורים לא בעיא ולית הלכתא כוותיה: איתמר יין נסך שנפל לבור ונפל שם קיתון של מים אמר חזקיה אם הגדילו באיסור אסור. ואם הגדילו בהיתר מותר. ור' יוחנן אמר אפילו הגדילו באיסור נמי מותר. הגדילו באיסור פרש"י שנפל יין נסך בסוף. והגדילו בהיתר שנפל יין של היתר בסוף. ורבי יוחנן אמר אפי' הגדיל באיסור הואיל והמים נפלו תחילה לא אמר מצא מין את מינו וניעור. וקשה מה שפי' הגדיל בהיתר שנפל יין של היתר בסוף דהא משמע דקאי איין נסך שנפל לבור דמיירי בדאיכא יין דהיתירא בבור. ועוד שפירש דר' יוחנן בעי שנפלו מים תחילה אם כן יקשה לרבין ורב שמואל ברבי יהודה למאן דמתני לה אמתניתין דלא בעי תחילה. ונראה לפרש דהגדילו באיסור שנגדלו המים ע"י איסור כגון שנפל באחרונה. ונתגדלו באיסור שמצאו בבור. ולא אמרינן רואין. הגדילו בהיתר כגון שנתגדלו המים על ידי יין של היתר שהיה בבור קודם שנפל ואח"כ נפל יין נסך. כיון שהפסיק בנפילת מים בין שתי היינות ולא יצטרפם עוד יחד. ורבי יוחנן מתיר הכל בין נפלו מים תחילה ובין לא נפלו מים תחילה. ורבי ירמיה היה סבור דפליגי בפלוגתא דר' אליעזר ורבנן. והלכתא כרבי יוחנן דקי"ל דאמר רואין: