פסקי הרא"ש על עבודה זרה ד:יג

אמר רב פפא עובד כוכבים אדנא וישראל אכובא חמרא אסור. בפירש"י כתוב אסור בהנאה דהיינו יין שמזגו עובד כוכבים וכחו הוא ואסרינן ליה משום לך לך ולעיל פירש בעובדא דרבי יוחנן בן ארזא ודאי חמרא ונסכיה ואע"ג דמוקי לה במוריק אורוקי חיישינן דלמא נגע וניסך ואנן לא רמינן אדעתיה דבישראל הוה מחזקינן ליה אלמא דבהורקה לא אסרינן בהנאה. וכן פירש בסוף הפ' במסקנא דמילתא דכחו של עובד כוכבים דמוריק אורוקי בחבורין והכיר בו שהוא יין אסור בשתיה ומותר בהנאה. וכן משמע לקמן בפרק בתרא דבהרקה לא מיתסר בהנאה דאמר לקמן (עבודה זרה דף עב:) גבי עובד כוכבים המערה האי דנפק לבראי גזרו ביה רבנן ההוא דגואי לא גזרו ביה רבנן אלמא מן התורה אינו אסור בהנאה כי מוריק אורוקי כיון דלא נגע ביין ואפילו א"ת דיין שמזגו עובד כוכבים אסור בהנאה לא דמי למוריק אורוקי דהתם הוא שופך המים לתוך היין ומה שהוא אסור בהנאה היינו טעמא דלפי שהוא צריך לצמצם מזיגתו כראוי לשתיה חיישינן דילמא נגע ומשום לך לך אסרוהו בהנאה. אבל רבינו תם פירש דלך לך ומוריק אורוקי חד טעמא הוא ולא אסרינן ליה בהנאה וכן ראיתי במקצת פרש"י שכתוב בהן אסור בשתיה דהיינו יין שמזגו עובד כוכבים ואע"ג דקאמר לעיל (עבודה זרה דף נט.) צא והכרז על יינם משום יין נסך ולא תני טעמא לפי שאינן בני תורה ומשמע שאסור בהנאה. יש לומר דמשום קנסא שהיו רגילין בכך החמיר עליהם. מיהו תימה הוא לומר דבהורקה לא הוי יין נסך ממש לאסור בהנאה כמו בשכשוך כי עיקר ניסוך בפנים היה דרך הורקה. וכן בניסוך דעבודת כוכבים אמר בגיטין פרק הניזקין (גיטין דף נב:) גבי מנסך מדאגבהיה קנייה מתחייב בנפשו לא הוי (בה) עד שעת ניסוך אלמא עיקר ניסוך הוי בהגבהה והורקה. ושמא איכא למימר דהיינו דוקא בפני עבודת כוכבים אבל שלא בפני עבודת כוכבים אין דרך לשפוך אלא לשכשך. עובד כוכבים אכובא וישראל אדנא ומריק הישראל היין בכובא שביד העובד כוכבים שרי דעובד כוכבים לאו מידי קעביד ואי מצדד צדודי פירוש שמקרב העובדי כוכבים הכובא נגד הקלוח אסור. פירש רש"י בכובא מליאה דלמא נגע. לישנא אחרינא אפי' חסירה כיון דמקרקש בכוונה הוה ליה כחו בכוונה. ורבי יצחק ברבי מאיר ז"ל פירש דאסור לפי דכשמטין הכובא על צידה בשעת שיין מקלח בתוכה הוה ליה כנוגע בקנה דמה לי נוגע בקנה ומה לי נוגע בשולי הכובא ולפי זה אסור אפי' בהנאה כי נוגע בקנה בכוונה אסור אפילו בהנאה: