פסקי הרא"ש על עבודה זרה א:יג

תניא אין מקדישין ואין מעריכין ואין מחרימין בזמן הזה ואם הקדיש והעריך והחרים בהמה תעקר פירות וכסות וכלים ירקבו מעות וכלי מתכות יוליכם לים המלח ואיזהו עיקור נועל דלת בפניה והיא מתה מאיליה הקשה ר"ת ז"ל מהא דאמר בערכין (דף כט.) ההוא גברא דאחרימניה לנכסיה אתא לקמיה דרב יהודה א"ל זיל שקול ד' זוזי ושדי בנהרא ותירץ ר"ת דהתם מיירי במקרקעי דאי אפשר לכלותם אבל מטלטלי יאבדו ורב אלפס ז"ל כתב ואי פריק להו בשוה פרוטה שפיר דמי דאמר שמואל הקדש שוה מנה שחללו על שוה פרוטה מחולל ואיפשר דבעי למימר דהכא דינא תנא כל כמה דלא מיפרקי ואי בעי פריק להו: נועל דלת בפניה הא דלא תיקנו בבכורות בזמן הזה להכניסם לכיפה כי היכי דלא ליתו לידי תקלה בגיזה ועבודה משום דחזו לכהן בנפילת מום ולא רצו להפסיד ממון ונראה דאף אם יכבד על הכהן לגדלו עד שיפול בו מום ורוצה להכניסו לכיפה לא שרינן ליה משום בזיון קדשים דדוקא הכא שעבר על תקנת חכמים שאמרו שלא להקדיש קנסו להכניסו לכיפה אבל בכור שהוא קדוש מאליו אסור לבזות קדשים וכן ראיתי שהורה רבינו מאיר ז"ל לכהן אחד: