ראש יוסף על פסחים מב

תוס' כ"ד א' ד"ה דכתיב כו' יעו"ש ובהשגות הרמב"ן במנין המצות יעו"ש אבל הרמז"ל סובר דפלוגתא דאביי ורבא בפרטיים הוא דלאביי לוקה שלש (הגירסא כמו בנזיר שכתבו התוס' ד"ה אמר רבא) ולרבא לא לקי אנא ומבושל ב' אף שהפרטיים מפורשים כיון דחד לאו אתרוייהו קאי ל"ד אבל חדא לקי אנא לחוד או נא ומבושל לוקה חדא אם התרו בי' משום נא אבל אם התרו בי' משום כ"א צלי אש אנא לא לקי אפילו חדא הואיל ואין פורט כלל רק כולל. וראי' מדאמר רבא תרתי לא לקי הא חדא לקי ולא אמר שלש לא לקי הא חדא לקי אלא דעל לאו דכ"א צלי אש אין לוקה כלל כי אם אפרט המפורש לוקה חדא עכ"פ ופסק כל"ק דחדא לקי ועיין בסנהדרין פ"ח ה"ג וק"פ פ"ח ה"ד בכ"מ מ"ש אפשר שטעמו כו' קאי אהרמב"ן דשפיר השיגו להרמז"ל דמלקות במיתה והוה לפסוק לקולא דאפילו חדא לא לקי ועיין מ"ש בסמוך

והוי יודע דהרמז"ל בשורש התשיעי הובא במ"מ פ"ב ממ"א דבר שנאסר בביאור אפשר ללקות מק"ו ומן ברייתא דת"כ שמיני אותה תאכלו ולא בהמה טמאה בל"ת מניין אמרת ק"ו והיינו ללקות דאי לאיסורא הא כבר יש עשה ובקרבן אהרן וברא"ם שם כתבו דק"ו עושה פעולה שיהא מוזהר בלאו לא למלקות וא"כ הרמז"ל ע"כ ימאן בזה ויסבור דאין הפרש בין עשה לאיסור לאו וא"כ יקשה לי' לרבא לל"ב דחדא נמי לא לקי אנא ומבושל איך יפרנס ברייתא דמים שאר משקין לרבי ולרבנן הא עשה מכ"א צלי אש עכ"פ נפקא ומלקות ליכא אף בנא ומבושל גופא לל"ב ולדידי' אין הפרש בין איסור עשה לאיסור לאו ולכאורה יקשה מדידי' אדידי' ושוב במעט עיון ראיתי שמי שיתרץ קושיות התוס' על רש"י ברייתא דחי כו'. וע"כ תנאי הוא הוא יתרץ להרמז"ל כן וברייתא דבמים לרבי ולרבנן לוקה אלאו שבכללות כל"ק. ועם זה יש לומר דמש"ה פסק הרמז"ל כל"ק דחדא מיהא לקי דברייתא דבמים מסכמת לזה דעכ"פ חדא מיהא לקי ובחי פטור לגמרי לא שביטל מ"ע כמ"ש בה' ק"פ שם דברייתא שני' דחי כו' מסכמת לזה ושפיר פסק דחדא מיהא לקי ויתר דברים שבסוגיא זו הלא המה דברים ארוכים ואי"ה בשושנת העמקים כשאזכה להדפיס אותו אבאר

ע"ש גמרא תנו רבנן אכל כזית נא מבע"י פטור הא איסורא איכא דאסור להפסיד קדשים הא עשה ליכא. דאכלו הבשר בלילה הזה ולא ביום דזה קאי אצלי אש דעבר ביום אם אכלו צלי אש אעשה וכ"מ לשון הרמז"ל פ"ח מהק"פ הד"ה כתב נא מבע"י אין לוקה ולא סיים דעבר אעשה ובצלי מבע"י כתב עבר אעשה ועיין מ"ש לקמן ובכללים וזכרונות יבואר בענין לאו הבא מכלל עשה

שם ודין הוא כו' או לא כו' פירוש דיש לטעות ולומר אי לאו דאל תאכלו בלילה קאי כמו שהוא באמת י"ל כ"ש ביום מק"ו וכן יש לטעות ולומר דוקא ביום עובר בלאו ובלילה הואיל והותר מכללו אצל צלי ליכא לאו כי אם עשה ת"ל כ"א צלי אש לומר בשעה כו' ואי דצריך ללאו לחי לרש"י (ותי' התוס' ד"ה שאין ל"ש לרש"י דלאו מסמיכות הוא לרש"י) הי' נראה דלת"ק ליכא לאו לחי כו' ולעיל לרבא ואביי סברי כרבי דנפקא מבשל מבושל לפירוש מהרש"א במכילתא או לפירוש דידי כדבעינן למימר לקמן אלא דרש"י גופי' ד"ה אין לי לא פירש כמהרש"א ולמ"ש שם ניחא קצת

רבי אומר אקרא אני כו'. לא אמר אמר רבי משמע דחולק על ת"ק וסובר דא"כ אכתי אימא בלילה וכ"ש ביום מק"ו וכ"א צלי אש לומר בלילה ג"כ דל"ת הואיל והותר מכללו אלא בשל מבושל מיתורא דקרא לומר בשלו ביום ואכלו בלילה חייב דל"ת עיקר הפטור באכלו מבושל ביום הוא דהבישול הי' ביום בשעה שאין ראוי לצלי וא"כ ה"ה בשלו ביום ואכלו בלילה פטור ולכך רבי קרא וע"כ ביום פטור ובלילה חייב בנא דאי להיפוך א"כ בשל מבושל למה אתי ואי דחייב בשניהם למה לי ג"כ בשל מבושל מהיכי תיתי דבישול היום יגרום שבלילה יפטור הא באכלו ביום חייב ה"ה בשלו ביום ואכלו בלילה ועיין רש"י וי"ל כן. ועיין מהרש"א במכילתא יש לדחוק ולפרש כרש"י ולפי מ"ש מהרש"א במכילתא לרבי אה"נ דנא ביום פטור וקושיות מהרש"א לא לשתמיט תנא לומר דאם צלה נא מבע"י ואכלו משתחשך דפטור. אבל לרבי הא מפרש במבושל לא בנא. ואמנם מ"ש רש"י לעיל ד"ה אכל כזית נא מבע"י פטור טעמא מפרש לקמן מקראי ביו"ד הרבים דלת"ק מכ"א צלי אש ולרבי מבשל מבושל נפקא וכדפרישית ועמ"ש לעיל מזה

בתוספת ד"ה שאין ת"ל כו'. היינו נמי מדסמכו לנא ומבושל היינו לשיטת ר"ת לעיל ד"ה איכא דאמרי דכ"א צלי אש עשה היא בחי וחמי טבריא ומדסמכי לנא ומבושל ולא כתב בפ"ע היקשן לומר דנא יש בו לאו דכ"א צלי מהאי היקשא נמי מקשינן בשעה שישנו בצלי חייב בנא לאפוקי מבע"י ולרש"י לא יתיישב כן ועמ"ש בגמרא מזה דאביי ורבא כרבי אתיין יעו"ש

והוי יודע שיש בכאן מחלוקת בין רש"י ותוספת כפי מ"ש מהרש"א בפירש"י בד"ה שאין ת"ל כ"א צלי אש דנפקא עשה מאכלו הבשר בלילה הזה צלי אש ותוס' ד"ה איכא דאמרי כתבו דכ"א צלי אש לעשה אתא לשאר דברים כתב מהרש"א ז"ל יעו"ש. ויראה לפרש דבריו דלרש"י מאכלו צלי אש משמע מ"ע קום ועשה שיאכל כזית פסח בלילה צלי אז מקיים מ"ע של תורה ואם לא אכלו כלל ביטל מ"ע בשוא"ת וה"ה דנשמע מני' דוקא צלי הא חי לא ולאו הבא מכלל עשה עשה. ואעפ"י שאכל כזית צלי אם אכל ממנו נמי כזית חי עובר בעשה צלי אש ללאו אתי או בשעה שישנו בקום אכול צלי כו' לפטור נא מבע"י ממלקות אבל לתוס' מאכלו צלי אש נשמע קום ועשה ואם לא אכלו כלל ביטל ולא קיים מ"ע משא"כ אם אכלו חי לא נשמע שעבר בפועל מ"ע על זה רק שביטל ממילא מ"ע. לכן כתב כ"א צלי אש הא חי ביטל ועבר בידים אעשה זו ג"כ ואפילו נמי אכל זית צלי אש וזית חי עבר על זית חי בעשה. ואל תשיבני מאכלו צלי מבע"י בעשה כמ"ש לקמן מבלילה הזה ולא ביום אע"ג דצריך לקום ועשה לקבוע זמן אכילה בלילה ומנא לן דאם אכלו זית צלי מבע"י דעבר בפועל בעשה אפשר מלת הזה מיותר אע"ג דצריך לדרשא מ"מ שמעת נמי לאו הבא מכלל עשה. אבל וכל בהמה מפרסת פרסה אותה תאכלו ולא בהמה הוא משום דאותה תאכלו הוא רשות. ע"כ ללאו הבא מכלל עשה הוא לאסור שאר בהמות טמאות

עוד ראיתי להזכיר בכאן מהשינוי שראיתי בלשון הרמז"ל בה' ק"פ פ"ח שבה"ה כתב אכל כזית צלי מבע"י עבר על עשה שלאו הבא מכלל עשה עשה ובה"ו [כתב] אכל ממנו חי אין לוקה דבטל מ"ע שנאמר צלי אש הא שאין צלי אסור. ולא כתב ועבר על מ"ע גם לא סיים לאו הבא מכלל עשה עשה ולבי אומר לי שהפרש יש בין עבר ובין ביטל שעבר הוא שבקום ועשה עבר משא"כ כאן שאכלו כולו בלילה חי לא קיים מ"ע של צלי אש כפי' התוס' כמ"ש מהרש"א ז"ל דצלי אש היום עשה הא חי לא קיים עשה וכתב ביטל כי הוא ביטולו בידים מאחר שאכלו כך ומ"ש הא שאין צלי אסור כלומר שלא קיים העשה אבל מ"מ לא עבר על לאו הבא מכלל עשה ומיהו כי אם צלי אש סובר דלא הוי נמי לאו מכלל עשה כתוס' אלא סובר דכ"א לנא ומבושל דסמוך להו קאי ולעבור בב' לאוין על נא ואין לוקה אפילו חדא אלאו דכ"א צלי אש בלאו שכולל ואין מפרש הפרט ואפרטים הוא דלקי חדא באכל נא ומבושל ג"כ חדא ולשיטתי' אזיל מבשורש ה"ב וה"ג דלעבור בב' לאוין היינו לעונש יתירא לא ללקות שתים כמ"ש שם בסוגיא דפוטיתא פסחים כ"ד א' (דלו) [דהא] דאסרה התורה לא יאכל שרץ העוף אין לוקה אלא חדא והדברים ארוכים ועיין ה' סנהדרין פי"ו וי"ח בכ"מ ולח"מ בעשה ביטלו ולא ביטלו ובספר ש"ה ובזכרונות אבאר זה אי"ה וכאן אין להאריך

תנו רבנן צלי מבע"י חייב כזית נא משחשיכה חייב ורש"י העתיק כזית צלי שהוא לר"י דלאו הוא אין לוקה אלא בכזית. ואמנם הגמרא לא דייק אלא מה נא בלאו ולא אמר מה נא לוקה דלרבא (לפי גירסת הספרים בנזיר) ולל"ב אפילו חדא לא לקי בנא ודומיא הוה רק שיהא באזהרת לאו לא שילקה עליו ואפשר לומר נמי אזהרה לחוד לא שילקה עליו ועמ"ש מהרש"א לעיל. חייב י"ל מכות מכזית או חייב עשה יעו"ש והרמז"ל פ"ח מה' ק"פ ה"ה כ' אכל כזית צלי מבע"י עבר על מ"ע וכתב הכ"מ דלא כר' יהודה וא"כ למה כתב כזית אלא דודאי עבר על עשה נמי בעינן כזית דח"ש איסור תורה לחוד לא עשה כמ"ש תוס' שבועות כ"ג ב' דמוקי וכ"כ הר"מ ז"ל בה' שבועות וכ"פ בי"ד רל"ט דאיסור חע"א בח"ש ועל עשה לא חייל (עמ"ש בפתיחה בפריי לי"ד בה' שחיטה יעו"ש) וא"כ ואכלו הבשר בלילה אכילה בציוי נמי בכזית הוא ומיני' ביום בכזית עשה הא ח"ש ליכא עשה כ"א איסור תורה לחוד וראיתי בכ"מ פ"ה מה' ערכין ה"ה תמה למה השמיטו רבינו לא תעשה במתפיס תמימים לבדק הבית ובה' ק"פ כתב דלא כר"י א"כ אין כאן קושיא דפסק כחכמים דפליגי עלה דר' יהודה הביאו המהרש"א ז"ל בסוף פרקין כאן והוא בתורת כהנים וצ"ע

דף מ"ב ע"א גמרא בלא תעשה מניין כו' דברי ר' יהודה אבל חכמים פליגי כמ"ש מהרש"א ז"ל בכאן וכ"פ הרמז"ל בה' פ"ח ה"ד יעו"ש בכ"מ וכתבנו למעלה דאפשר אף ר"י לא אמר אלא דעובר בל"ת אבל לא ללקות עליו דל"ד ללאו דחסימה ואף דפן נמי לאו הוא מ"מ בא מפורשת משא"כ לומר שהוא דרך רמז

שם במקום מדרון ופירש"י דאשבורן מחמיצין ומיירי קודם שבאו לידי חימוץ ואפ"ה ישפכו שממהרין להחמיץ מחמת חום הידים והיינו לאחר זמן איסורו ועמ"א תכ"ט אות ט' ומ"ש בפריי וקו"א שם. ובא"ר אות ט' הוקשה לוקמי' קודם זמן איסור ובאות ט"ו מביא בשם רוקח דברה"ר אף באשבורן שרי דקושיות מ"א דמפקיר עיסה קודם חימוץ אף לאחר זמן שרי כההוא דיושב בבהמ"ד וה"מ לשנויי הא ברה"ר הא בחצרו ולפ"ז קודם זמן איסורו בחצרו דשרי או שעורבים ישתו או דיבלעו עד שיבוא זמן איסורו ועמ"ש בפריי

שם לא נתבקעו מותרין כו' אלמא כל שאין ניכר חימוץ מותרין ה"ה כאן כל שאין ניכר כמ"ש רש"י ושיעור מיל בשעורים או חיטים שלמים בארתיו בפריי לא"ח סי' תס"ז וכאן אין להאריך

ברש"י ד"ה שלנו בלילה מפני שהמעינות כו' ועיין רא"ש דכ"ש ביום ולפ"ז בלילה אפשר רבותא קאמר וכ"ש בשואב באור הבוקר ועב"י תנ"ה שם באורך תמצא כל הפירושים מבואר באורך יעו"ש ובפריי שם

בד"ה שמצננת ידי' דאותן שמקטפת בהן מתחממת מחום ידי' והעיסה. לא הבנתי זה הלשון וכפי הנראה דה"ק דאם תצננן באותן שמקטפת מתחממין המים מידי' ויחמיץ העיסה והעיסה פירושו ותחמיץ