ראש יוסף על חולין חלק ב קלח

ועיין ריש דם שחיטה יע"ש ומה דתנן למתני' הכי אף שאין לה שייכות כלל לכאן כתב התי"ט משום חומר בדם מחלב נקיט לה יע"ש ור"ל כמו באינך פירקין דתנן התם ג"ה נוהג בבהמ' כו' ואו"ב כו' וכיסוי הדם ואפשר עוד דבראש הפרק התחיל כל הבשר אסור לבשל חוץ מבשר דגים נקיט הכי בדם דנוהג בכל חוץ מדגים כו':

קשיא לו במתני' דתנן חומר חלב מדם וחומר דם מחלב ותו ליכא והא חלב שבישלו חייב ועובר עליו ואלו דם שבישלו אינו עובר עליו ומותר מ"ה כדאית' במנחות כ"א א' יע"ש וע' בי"ד סי' ס"ט בב"ו וה"ה איפכא בדם האוכלו חי חייב עליו וחלב אוכלו חי פטור דלא הוה כדרך אכילה כדאמר בפסחים פכ"ש למעוטי אוכל חלב חי ויש ליישב:

גמרא מנה"מ לכם שלכם יהא כו' עכ"ל הא דפריך בפכ"ש כ"ב א' והרי דם דליתסר בהנאה אף דכתיב בדם קדשים דלכם דאין בו מעילה וממילא פשטא דקרא שמותר בהנאה וי"ל דפריך והרי דם וא"כ אימ' לכם דכתיב בקדשים להיתר הנאה ולא לומר שאין בו מעילה ולאחר זריקה ולומר אף קדשים דחמור אפ"ה שרי בהנאה וכ"ש דם חולין וע' בתו' ד"ה מה מים והא דפריך התם ואימא כמים המתנסכים ע"ג המזבח לא שיהא אסור בהנאה דהא כתיב לכם אלא דמהקיש' לא משמע היתר הנאה וע' בתו' ד"ה ואימא אלא דלשון הגמרא שם דפריך והרי דם ותנן אלו ואלו מתערבין כו' אלמא דשרי בהנאה ומאי קושי' יהא כתיב לכם כו' אלא דלא משני כך דא"כ לא ידעינן דאין איסור מעילה ובחדושינו למס' פסחים אבאר:

ובתוספות ד"ה דאמר ר' ינאי דא"ק כו' ועוד י"ל דר' ינאי דהכא אסמכתא בעלמא הוא עכ"ל רצונם לתרץ קושייתם דבאמת הך קרא דכאשר יורם צריך דאמרינן בזבחים נ"א יע"ש והכ' אסמכת' בעלמא הוא ומיהו עיקר ילפותא מקרא דרבי מכל חלב לה' לרבות אימורי קדשים קלים ולית לן הצריכותא דיותרת ושתי הכליות דכיון דחזינן דחלב קדשים קלים יש בהן מעילה דקדשי ה' נינהו שקריבין למזבח וה"ה יותר' ושתי הכליות נמי כן הוא ומייתי ראי' מהא דהוה ר"ל במס' מעילה ט"ו א' ינאי אין מעילה אלא בקדשי בה"ב ובעול' לבד ופריך והא קרא קא נסיב ומשני אסמכת' בעלמא הוא וה"ה דצ"ל לפי ה"א דקרא דנקיט ר' ינאי כאשר יורם אסמכת' הוה ומיהו לא קאי הכי התם במסקנ' דדרש' דכל חלב דרשא גמורה הוא דההוא דבי ר' ינאי התם הדר ביה אלא דקדשי מזבח נמי יש בהן משום מעילה ובגונא דכתיבנא לעיל ומקרא דרבי כל חלב אבל קרא דהכא כאשר יורם משור זבח השלמים הוה אסמכת' בעלמא כמו בה"א דצ"ל אסמכת' ומ"ש התוס' דיש אוכל אכילה אחת איכא לאוקמיה בעול' אף דעור כו' ר"ל דהתם במס' מעיל' מקשי לר' ממשניות טובא ולבסוף מקשי ליה מימר' דעול' ואמאי לא אקשי ליה ממתני' דיש אוכל דמוכח דיש בקדשי מזבח מעילה ותי' דהוה מוקמינן בעולה ואף דעור לכהנים ור"י, אמר כל שיש לכהנים אין בו משום מעילה לה"א לזה כתבו דאין לחוש לעור וכנראה שלא הי' בגירסתם שם ועולה יע"ש ובד"ה מחוורתא יע"ש היטב:

גמרא הניחא למ"ד אין מלמדין אלא למ"ד מלמדין מא"ל קשי' לי אימא דמאן דסובר מלמדין סבירא כרבנן דפליגי אר' דוסא והניחם שם שטעונין גניזה והוה ג' כתובין בגדי כהונה ותרומת הדשן ועגלה ערופה דלכ"ע אין מלמדין שוב מצאתי בתו' במקום אחר זאת

הקושי'

(ע"ב) גמרא דתנן כל שיש מתירין בין לאדם ובין למזבח כו' ודם גופי' מתיר הוא עיין בר"מ פי"ח מהל' פסולי המוקדשין ה"ז ובמ"ל שהאריך במה שהקשו התוספות בזבחים דף מ"ג ד"ה והלבונה שהוקשה להם דאימורים מתיר הוא ולא ידענא דמ"מ יש להם מתיר אחר דהיינו דם ומ"ש רש"י וקומץ כו' זהו לשיטתו כו' ועיין במ"ל שם: ואין להאריך: ויתר הדברים מה שיש לעיין בפרק זה אבאר בחדושינו לי"ד בספרי פרי מגדים אי"ה: סיימנו פרק כל הבשר בשנת תקכ"ו ולפ"ק בעזה"י: סליק פרק כל הבשר חולין פרק שמיני