ראש יוסף על חולין חלק א ב

מסכת חולין פרק ראשון הכל

שוחטין

(דף ב ע"א) בפירש"י בד"ה הכל שוחטין כל היכא דתנן כו' ומפרש הכל לאתויי מאי והכל שוחטין דמתני' פליגי בה אמוראי למר לאתויי טמא בחולין ולמר לאתויי כותי או מומר עכ"ל הנה זכר אוקמתא דרבה בר עולה ודרבא בכותי ודרב אשי בישראל מומר ומאוקמתא דרבינא בתרי לישני לקמן לא זכר כלום ואפשר דהנך הם אליבא דהלכתא ולכך זכר אותם דנ"מ לדינא אבל תרי לישני דרבינא לית הלכה כן כדמסיק לקמן כולהו כרבינא לא אמרי רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם ולעלופי לא חיישינן וכן פסק בי"ד סי' א' ובחדושינו לי"ד אבאר שם באורך ולכך השמיט אוקמתא דרבינא. ומה שכתבנו דהנך הם אליבא דהלכתא כן הוא סברת הראב"ד ז"ל דהך דרבה בר עולא דחולין שנעט"ק כקודש דמי הלכה הוא שכן כתב בפי"א מה' אבות הטומאה הלכה ט' שהשיג על הר"מ ז"ל במ"ש דלאו כקודש דמי יע"ש. ואמת שמגמ' דריש ערכין משמע דלאו כקודש דמי מדאמר הכל שוחטין חדא לאתויי כותי וחדא ישראל מומר ואמאי לא אמר חדא לטמא בחולין דהוה א"ש לישנא דוכולן אלא משמע דסתמא דתלמודא סובר דלאו כקודש דמי. והא דכותי הלכה הוא אף דלקמן דף ו' ע"א מסיק דשחיטת כותי ואף בעע"ג דהוה כנכרי מ"מ נ"מ לדידן בישראל חשוד לעבור על לאו דלפני עור דדינו כמו כותי קודם שגזרו עליו או לסברת שלטי הגבורים בפ"ק דחולין דישראל מומר להכעיס לאותו דבר עדיף טפי ממומר לתיאבון דזה לא מרתת וזה מרתת וישראל יוצא ונכנס שרי דיעבד דלא כר"מ ז"ל בהלכות שחיטה שסובר דדינו כנכרי גמור ולקמן גבי מימרא דרב אשי אבאר זאת בעז"ה וא"כ נפקא מיני' טובא לדידן ומש"ה הביא הנך אוקמתות ואף דרש"י אין דרכו בכך מ"מ צריך לומר כן ופעמים שכותב פסק הלכה:

ובד"ה וכולן בגמ' מפרש מאי וכולן עכ"ל ר"ל דאחש"ו לחודי' לא מצי קאי דא"כ ואם שחטו מיבעי ליה אלא משמע דקאי נמי אמאי דמרבינן מהכל דפעמים אינו כשר אלא באחרים רואין אותו ועיין לקמן מ"ש שם בזה:

בתוס' בד"ה הכל שוחטים כתב בהלכות ארץ ישראל דנשים לא ישחטו מפני שדעתן קלות ואין נראה כו' ולא אמר משום נשים דתני להו ברישא והא דלא תני אחד נשים כו' אפילו כהנות עכ"ל אותו חכם שכתב הלכ' א"י כתב זאת מסברא דנפשי' דנשים אין שוחטות מפני שדעתן קלות ור"ל שאין להם נאמנות לומר ששחטו כראוי ואפשר שהוציא ממה דאמרי' בריש פסחים ד' ע"ב כיון דמדרבנן הוא הימנוהו רבנן בדרבנן משמע דאם הוה דאוריית' לא הוו מהימני וה"ה בשחיטה ועיין בתו' שם בד"ה הימנוהו יע"ש והם לשיטתייהו דהכא שכתבו דיש להם נאמנות אפילו בקדשים לכתחלה ולכך תירצו דשאני בדיקת חמץ דיש טירחא יתירא אבל הלכות א"י סובר דאין לחלק ולכך היכא דאפשר לתקוני מתקנינן ולכתחלה אין שוחטות וה"ה בדיקת חמץ אי הוה דאוריי' היה צריך לחזור ולבדוק ולא הוו מהימני ומיהו דיעבד מודה הלכ' א"י דכשירה שחיטתן מהא דכל הפסולים ששחטו וקחשיב נשים בהדייהו, ולפי מה שאכתוב לקמן אין ראיה ומה שיש להקשות בדברי יש"ש בסימן א' במ"ש על מש"כ התוס' דנשים נאמנין על השחיטה היינו שמעידין שאדם שחט כראוי וכן בדיקת חמץ היינו שמעידין שאחרי' בדקוה והא התם בפסחי' אמרי' וקאמרי הני אנן בדקנוה אבאר בי"ד בסימן א' באורך בעזה"י. או דסברת והוכחת ה' א"י ממתני' גופא דלא קתני הכל שוחטין א' אנשים וא' נשים כדקתני ריש תמורה אבל נראה דמהתם אין ראיה וכמ"ש התו' דשאני התם דכל הפרשה בלשון זכר נאמרה דאלת"ה הא בכמה מקומות לא תני א' אנשים וא' נשים ובריש ערכין נמי לא תני א' אנשים וא' נשים אלא דשאני התם דה"א משום דהפרשה בלשון זכר נאמרה. ולישב קושית התוס' על הלכות א"י מה דלא משני התם איידי דנשים דתני ברישא י"ל דאותו חכם שכתב הלכות ארץ ישראל סובר דנשים אף דיעבד שחיטתן פסולה לאחרים מפני שדעתן קלות דהיינו שחשודין על לאו דלפני עור וכמ"ש לקמן מזה וכמ"ש הפרישה בי"ד סימן א' וההיא דזבחים ע"כ מיירי באחרים רואין אותן וסובר באחרים רואין אין שוחטות לכתחלה דעדיפי מן חרש שוטה וקטן דאף באחרים רואין אין כשר לכתחלה דהנהו מועדין לקלקל ביותר וחיישינן שמא לא מסקי אדעתייהו הני אחרים משא"כ באשה דהא בגדול וידע דלא גמיר סובר הרא"ש והטור בסימן א' והרשב"א ז"ל בחדושיו ובת"ה א בלולב הגזול דמותר לשחוט לכתחלה באחרים רואין אותו דלאו מועד הוא לקלקל כ"כ כמו חש"ו וה"ה אשה וא"כ ע"כ הא דתנן החם דיעבד משום טמא נקיט לה ולא משום נשים דאי באין עע"ג אף דיעבד אסור ואי בעע"ג אף לכתחלה שרי וכדכתיבנא:

או יאמר ע"פ מה שכתב הכל בו הביאו הב"י בסימן א' הר"ר יצחק כתב שאין הנשים שוחטות אלא לעצמן ולא לאחרים ועיין בדרישה ס"ק י"ח דחשידי לעבור אלפני עור כו' יע"ש והנה י"ל דלאחרים אף דיעבד פסול ויש כדמות ראיה לזה דאל"כ אמאי לא מוקי הכל שוחטין דמתני' בהכי לרבות נשים ששוחטין לעצמן לכתחלה ושחיטתן כשירה דיעבד לאחרים או לאחרים לכתחלה באחרים רואין ואי דקשיא וכולן הא לרבינא ולרב אשי נמי לא מיתוקם וכולן אלא אחש"ו כדמסיק לקמן אלא משמע לאחרים אף דיעבד פסול וההיא מתני' דכל הפסולים מיירי בקרבן שלהם דלעצמן כשירים הם לשחוט אי משום דאוכלין מן הקרבן או דבא לכפרה דהוה לעצמן דאף לכתחלה כשר ומש"ה צריך לומר דנקיט איידי משום טמא דאי נשים לעצמן אף לכתחלה ולאחרים אף דיעבד אסור. ומה שיש לעיין לוקמי' מתני' דיעבד בחותך כזית בשר עיין מ"ש לקמן גבי אוקמתא דאביי יע"ש:

וראיתי להתוס' בקדושין דף נ"ב ע"ב בד"ה וכי אשה בעזרה מניין שכתבו על מה שפירש"י דאשה אסורה לכנוס לעזרת ישראל הקשו דלא מצינו בשום מקום שתהא אשה אסורה לכנוס ועוד דתנן שהשחיטה כשירה בנשים א"כ יכולה לכנוס לעזרה עכ"ל ורצונם לומר דע"כ אשה יכולה לכנוס לעזרת ישראל דאל"כ אמאי לא אמר התם דמש"ה נקיט ששחטו דיעבד משום נשים דלכתחלה לא דלמא אתי לאימשוכי בפנים וכמ"ש התו' כאן בשמעתין ע"ב בד"ה שמא יגע היכא שהוא טהור גמור טפי איכא למיגזר דלמא אתי לאימש' דלא זהיר כמו טמא יע"ש וה"נ ודאי דאיכא למיגזר כיון שהיא טהורה גמור' אלא מדרבנן אסורה כפירש"י בקדושין וטעמ' שמא תפרוס נדה א"כ אמאי לא אמר איידי דנשים. אבל אין לומר דדייקי מדתנן שהשחיטה כשירה בנשים משמע אף לכתחל' דז"א דהא תנן נמי ובטמאים והתם דוקא דיעבד וא"כ ה"ה נשים דלכתחלה לא דלמא אתי לאימשוכי. והא דפריך התם ורמינהו היינו משום דתניא ושחט שחיט' כשירה בזר וכן הא דאמר מקבלה ואילך מצות כהונה ומש"ה פריך לה וע"כ כמ"ש:

הן אמת דמההיא דבן זומא אין ראיה דמבעיא ליה בדף ל"א ביומא אי גזרינן בטהור גמור דלמא אתי לאימשוכי בפנים דשאני התם דטבילה זו לבן זומא הוא מן התורה ומש"ה גזרינן משא"כ באשה דאין אסורה לכנוס לעזרה כ"א מדרבנן לא גזרינן דהוה גזירה לגזירה שוב ראיתי בתוס' ביומא דף ל' ע"א בד"ה ומה דלבן זומא לא הוה טבילה זו מן התורה כ"א הנכנס לעבוד עבודה דהק"ו מיה"כ הוא דמשנה מקודש לקודש הוא לצורך עבודה אבל שלא לצורך עבודה הוה מדרבנן יע"ש וא"כ הא דמיבעיא לן שם ל"א ע"א מהו שיעשה סכין ארוכה דלמא אתי לאימשוכי בפנים אף דהוה מדרבנן דשחיטה לאו עבודה היא וכשירה בזר ודאי דליכא ק"ו מיה"כ דהתם לצורך עבודה גמורה הוה ואף דאמר התם תיבעי לרבנן דשאני הכא דעביד עבודה לאו דוקא אלא מדרבנן בעי טבילה דעביד מיהא עבודה כל דהו היינו שחיטה וכי אמרי רבנן דא"צ בלא לצורך כלל ומשא"כ הכי יע"ש ומ"מ לא ידענא מאי קושיא והא הך דיומא הוא איבעיא דלא איפשטא לבן זומא וא"כ מש"ה לא אמר איידי דנשים דהיא גופא מספקא ליה אי נשים שוחטין לכתחלה בסכין ארוכה קצת לכתחלה דלא גזרינן דילמא אתי לאימשוכי בפנים ומש"ה לא אמר איידי דנשים ואמר איידי דטמאים והא ודאי דנשים שוחטין לכתחלה בסכין ארוכה קצת אי לא גזרינן דילמא אתי לאימשוכי אף בטהור גמור. ודע דליכא למימר דמש"ה אמר איידי דטמא ונשים נמי דאל"כ הוה תלתא אגב חדא לא קתני כדפריך ריש קידושין דתנא דרכים ומש"ה אמר ג"כ משום טמא דא"כ הוה ליה לומר נשים וטמא ועוד דבכה"ג אף משום חדא צריך למיתני דיעבד היאך יאמר לכתחלה וטמא אסור לכתחלה משא"כ אי תנא דיעבד אין כאן שקר דאה"נ דאינך לכתחלה שרי ומשא"כ בההיא דקדושין יע"ש:

שם במשנה חוץ מחש"ו שמא יקלקלו את שחיטתן ויש גורסין שמא יקלקלו בשחיטתן ולפירש"י הגירסא את שחיטתן דבאחרים רואין עסקינן ומש"ה קתני יקלקלו דלכתחלה לא כדדייק רבא לקמן דף י"ב ע"ב דאין מוסרין חולין לכתחלה וכפירש"י שם וא"כ מש"ה נקיט שמא יקלקלו את שחיטתן דהני אחרים לאו אדעתייהו ויאכלו משחיטתן והא דתנא לשון שמא אף דשחיטתן ודאי נבילה באין ספק כדמסיק לקמן פ"ו ע"א מחייב היה ר"מ על שחיטתן משום נביל' דלשון שמא קאי אאחרים שמא לא ידקדקו לראות אחריהם ולכך אין מוסרין להם לכתחלה ולשיטת ר"ת דאין מוסרין להם באין אחרים רואין אותן מיירי