ראש אמנה ד

והאומה נבוכה. כי אמרו אחרי אשר בארזים נפלה שלהבת המחלוקת ומלחמה ערוכה. וחצי הטענות שנונים וקשת דרוכה. בשרשי התורה הברוכה. ומספר פינותיה ותאכל יסודותיה התצלחי למלוכה. ואת צעקתם שמעתי צעקת בני ישראל בני אלהים. אומרים אמור אנה אנחנו עולים. והנה קדושים אשר בארץ המה אורים גדולים. אנשים חכמים וידועים יושבי אוהלים. אשר אמרנו בצלם נהיה תחת צאלים. ילפתו ארחות דרכם מימינים ומשמאילים. ובאש המריבה להלמות עמלים. ימוטו עליהם גחלים. ובמצת הקטטה אלופינו מסובלים. אחינו המסו את לבבינו להם יקראו חובלים. כי יפרד איש מרעהו ונתן בפלילים. חלק לבם איש לדרכו פנו דרך לא סלולים. וכל דרך איש ישר בעיניו קדש הלולים. ולא קרב זה אל זה בדעותיו ויהיו כל אלה שכלים נבדלים. ובעבור זאת שלומי אמוני ישראל היהודים האמללים. לא ידע שלו בטנם יצאו מבוהלים. פוסחים על שתי הסעיפים יתיצבו הוללים. ושומר אמונים נפשו נבהלה מאוד אחזוהו צירים, וחבלים. כי אמור יאמר מי יעלה בהר יי' ומי יקום במקום קדשו עם שרפים ואראלים. ואנחנו לא נדע איזה דרך ישכון אור דרך לעבור גאולים. אם דרך הנשר בשמים הוא השר הגדול הר"ם ז"ל העומד על בני עמנו בראש גולים. ויאחז צדיק דרכו וצדיק באמונתו יהיה ואין מכלים. ואם דרכי הרבנים האחרונים אשר הכבירו עליו במלים. כסו פניו חרולים. מסני נוגשיו הדוברים על צדיק יסוד עולם. אשר לבו כפתחו של אולם. בגאוה ובוז מי עור כמשולם. רוחו ונשמתו צועקים אלי מחיי עולם בנים גדלתי ורוממתי אויבי כלם. הלא המה לחמו בלחמי לחם אבירים כפי אכלם. שתו ביין מסכתי שאבו מים חיים ממקורי ברוך מקטנם ועד גדולם. וידו אבן בי הממוני רדפוני שחקו עלי צעירים מה החלום הזה אשר חלם. קמו עבדים באדוניהם מתפרצים. כנוגשים אצים. מקול מחצצים. בעלי חצים. שני אנשים עבדים נצים. אפרוחים או ביצים תלמידי ה"ר נסים. וכל הארץ לקולם נסים. ואתה בן אדם. מה לך נרדם. לרוחתי לשועתי אזעק אליך חמס אל ישוב דך נכלם. והרק חנית על דבר כבוד שמי וסגור לקראת רודפי כגבור עריץ ובריא אולם. יחזו ויבושו מבקשי נפשי כי ברשת זו טמנו נלכדה רגלם. וכמעשה ידיהם תן להם השב בראשם גמולם. תן להם כפעלם. וכי ידעתי את מכאוביו וכל אשר התענה אבי. אבי רכב ישראל גולת גולת אריאל ועטרת צבי. חבלים נפלו לי יגון בלבבי. כי ראיתי אלהים פנים אל פנים דבר עם משה עדיף מנביא. ועתה נוגשיו מעולל וישב ממנו שבי. מרוב שיחי וכעסי הם לבי בקרבי. שמעתי אומרים משכילי עם יבינו לרבים נלכה אחרי מאהבינו חסדאי ואלבי. ונשליכה ממנו עבותות משה איש האלהים נר מערבי. לבי סחרחר סמר בשרי יראה ורעד יבוא בי. כי טעמתי מעט דבש פינותיו ויער יסודותיו אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי. והמה אומרים נעקר עיקריו נשרש שרשיו נהרוס בפיהו שניו מלתעות לביא. מעי רותחו ולא דמו כל עוד נשמתי בי. כי מששתי את כל כליו ומצאתי כל מחשבותיו בריאות וטובות יבחן אבי. והמה דברו עליו כזבים ויחשבו דבריו מאיש שוגה ומפתי וימררוהו ורובו בטענות חלושות דקות ושדופות בנויות על קרן הצבי. עלי נהפכו צירי לבי יחיל בקרבי. כי אראה שני יוני ניאיות או שני עפרים איל וצבי. יקומו לצחק על הנשר גדול הכנפים ליש ולביא. היוכל לבבי לטמון כאבי בחובי לבלתי עצבי. כי ברא יי' חדשה בארץ גפן ממצרים תסיע וירד מים עד ים ועד ארץ הצבי. ויעל כיונק לפניה וכשרש מארץ ציה להכות את פריה למעלה יודע כמביא. להפוך שורק כולו זרע אמת סורי הגפן נכריה נשפך לארץ כבדי דמי וחלבי. כי אורו עיני מאור זרוע לצדיק בעד אשנבי. ואיש אין בארץ ימלט אי נקי ולאיש האלהים תשורה אין להביא. דברתי אני אל לבי להוציא לאור משפטו בעי וניבי. אני אעביר כל טובי. וארד להצילו מיד מצרים הלוחצים אותו למען ענותו. האומרים ערו ערו עד היסוד בו וכבו את גחלתו.