ראש אמנה לז

שכבר אכלוהו בימי חזקיהו לפי שלא היה כוונתו לשלול הביאה הלילה וחס. אבל אמר אין להם משיח לישראל ר"ל שלא יבא המשיח בזכותם מפאת תשובתם כי אם בעת הקץ המוגבל והמסודר לפניו ית'. והנה השיב עליו רב יוסף שרי ליה מאריה לרבי הלל לפי שהיה מגונה אצל רב יוסף מה שהכחיש רבי הלל ביאת המשיח בזמן האפשרות כי בזה יתייאשו ישראל מן התשובה ויוסיפו לחטוא באמרם אבדה תקותינו ואף כי נרבה תפלה איננו שומע ולכן בקש עליו מחילה לפני המקום. ואמנם טענת רב יוסף שאמר חזקיהו אימת הוה בבית ראשון אלא זכריה מתנבא בבית שני ואמר גילי מאד בת ציון וגו' הנה מלכך יבא לך וגו'. ויראה שאין בדבריו אלא טענה נגדו אבל אמתת הענין הוא שרב יוסף אמר שזכריה היה כבית שני ונבא על ביאת המשיח כמו שאמר הנה מלכך יבא לך וגו' ואמר אחרי זה מיד שובו לבצרון אסירי התקוה והוא המורה שהיה מוכיח אותם שישובו בתשובה כדי שתבא התשועה האלהית עליהם מהרה ושאין הדבר כדברי רבי הלל שהכחיש אותה בזמן האפשרות וגם כי הנה באמרו מלכך יבא לך מורה שיבא המשיח לישראל בזכותם ותשובתם והוא אם כן סותר למה שאמר ר' הלל אין להם משיח לישראל. התבאר מזה כולו שאמונת ביאת המשיח ראוי שתהיה עיקר ויסוד גדול בתורתנו: הפרק החמשה עשר בהתר הספק הששי: ועל הספק הו' מאשר מנה הרב אמונת תחיית המתים עיקר בהיותו שהמאמין הגמול האלהי בעוה"ז ובעוה"ב ולא יאמין עם זה התחייה אחר המות הנה לא תפול התורה בכללה על זה ולא יבטלו מצותיה. אשיב ואומר שעם היות שלא תפול התורה בכללה בבטול האמונה הזאת הנה ראוי שתמנה עיקר ויסוד מיסודות התורה מבחינות ג'. האחת להיותה מין ממיני השכר והעונש כמ"ש בהקדמה החמישית. ולכן אם היה שהשכר והעונש הוא עיקר מעיקרי הדת ראוי אם כן שאמונת תחיית המתים תמנה גם כן מכלל העיקרים בבחינת היותה חלק מחלקי השכר והעונש האלהי. ואין להפליא מאשר מנה בעיקרים הסוג והמינים אשר תחתיו כי הנה עשה זה להיותם אמונות משובחות הכרחיות הידיעה כמו שזכרתי פעמים. והבחינה השנית היא לפי שהאמונה הזאת השרישתנו עליה התורה האלהית ודברי הנביאים כלם והמדברים ברוח הקודש ג"כ ובפרק חלק (דף צ"א) הרבו הראיות מן הכתובים על זה העיקר. והיותר חזקות מהמה אם מן התורה הוא מה שאמר אדונינו משה ע"ה ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארסא וגו' זכמו שדרשו שם אני אמית ואחיה יכול יהא מיתה באחד וחיים באחר כדרך שהעולם נוהג תלמוד לומר מחצתי ואני ארפא מה מחיצה ורפואה באחד אף מיתה וחיים באחד מכאן תשובה לאומרים אין תחיית המתים מן התורה ואין לנו שנאמר שפי' אני אמית ואחיה על היותו יתעלה יכול לעשותו לא שייעד עליו כי הנה הפרשה כולה תעיד על שיהיה לעתיד לבא באמרו הלא הוא כמוס עמדי וגו'. לי נקם ושלם וגו'. כי קרוב יום אידם וגו'. כי ידין ה' עמו וגו'. ומפני זה בגמרא לא עשו דחייה מהטענה הזאת כמו שעשו בשאר הטענות שהביאו. ובב"ר כי עפר אתה ואל עפר תשוב. אמר רבי שמעון בן יוחאי מכאן לתחיית המתים מן התורה. ואל עפר תלך אין כתיב כאן אלא ואל עפר תשוב. ואמנם מן הנביאים אמר (ישעיה כ"ו) יחיו מתיך נבלתי יקומון הקיצו ורננו שוכני עפר כי מל אורות מליך וארץ רפאים תמיל. ועם היות שבפרק חלק הקשו על הטענה הזאת באמרם ודילמא מתים שהחי' יחזקאל הם ואפשר שירשו גם כן על אנשי הגלות השוכנים בעפר השפלות והשם יתברך יהיה מקים מעפר דל.