ראש אמנה לה

בשעה ששמעו ישראל אנכי ולא יהיה לך נתקע תלמוד תורה בלבם והיו למדין ולא משתכחין באו אצל משה ואמרו לו משה רבינו תעשה אתה פרוסביו"ן (רוצה לומר שליח) בינותינו שנאמר דבר אתה עמנו ונשמעה חזרו להיות למדין ושכחין אמרו מה משה כשר ודם עובר אף תלמוד תורה שלו עובר (כלומר משתכח) חזרו ובאו להם אצל משה אמרו לו משה לואי יגלה לנו פעם שניה לואי ישקני מנשיקות פיהו אמר להם אין עכשיו אבל לעתיד לבא היא שנאמר נתתי תורתי בקרבם (ירמיה ל"א) ע"כ. ונפלאתי אני מהחכם הזה איך הביא המאמר הזה לראיה ולבאר ממנו שהתורה תשתנה כי הנה שאלתם של ישראל היתה שלא תשתכח מלבם התורה שקבלו על יד משה ולזה בקשו לשמעה מפיו יתברך פעם שנייה ר"ל אותה תורה ששמעו ראשונה לא תורה אחרת חס ושלום ומתשובת משה אנו למדין זה ג"כ שהשיב הפסוק שאמר נתתי תורתי בקרבם ר"ל תורתי התורה שנתתי אני שהם עתה שוכחים אותה ולימות המשיח תשוב להיות בקרבם לא תורה אחרת. ואפשר עוד ללכת בהתרת הספק הזה כולו דרך אחר והוא שנצחיות התורה ראוי שיובן בכללותיה ר"ל תורה שבכתב עם הפי' כפי שקבלה משה בסיני ושהדברים כולם אשר עשו הנביאים והחכמים בכל דור ודור אם להוראת שעה אם בדרך סייג אם בהוספה או בגרעון על מה שכתוב כתורה בביאור וגם כן מה שייעדו מהשנויים שעתידים להיות לימות המשיח בבטול המועדים וכהחזרת החזיר והדומה לזה כל הדברים ההם הם מעצם התורה וכלם נאמרו ונצטוו למשה בסיני לעשותם בזמנם אם שתהיה הצוואה בפרטיות ואם בכללות והוא ע"ה מסרה בקבלה סה אל פה. ולהיותם מעצם התורה הותר לאליהו להקריב בבמה חוץ למקדש לפי שהיה מקובל אצלו לעשות כן לשעת הצורך אשר כזה וכן שלמה שתיקן ערובין ונטילת ידים עשאו כפי מה שכיון בפירוש התורה ומפני זה אמרו ב"ד מתנין לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה לפי שגם זה היה מעצם התורה מסור אליהם. ולהעיר על זה צוה ית' לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל ואחז"ל אפילו יאמרו לך על ימין שהוא שמאל. ואין כוונתם במאמרים האלה לומר שהחכמים יהיו עוקרים דבר מן התורה וגוזרים דבר נגדה על הימין שהוא שמאל נגדה מפני הנהוג אצלנו שאינו כן כי אותו הדבר אשר יגזרו החכמים הוא מעצם התורה ואמתתה והוא הימין בפירושה באמת ואינו עקירה ולא שמאל ולא שנוי ולא חלוף כי אם בערך אל מה שהורגלנו בו בדברי התורה וכפי מה שנחשבהו בפשוטיה כי אם לבד כל זה כבר באו ונצטוו בקבלה אותם הדברים אחרים כולם אם בצווי פרטי ואם מכח הצווי הכולל וכל מה שנעשה ויעשה כולו הוא מעצם התורה ונצחיי בנצחיותה. הנה התבאר מכל זה שהתורה האלהית אשר בידינו היא נצחית וא"א שתשתנה ותתחלף. זהו מה שרציתי לברר: הפרק הארבעה עשר בהתר הספק החמישי: ועל הספק הה' שהוא איך מנה הרב ביאת המשיח עיקר כי עם היותו אמונה אמתית אינו יסוד שבבטולה תפול התורה. אשיב ואומר שהנה ראה הרב למנות ביאת המשיח עיקר מג' טענות. ראשונה להיות ביאת המשיח מין מיני הגמול בשכר והעונש כמו שבא בהקדמה החמישית ואחר שהיה השכר והעונש עיקר עצמי אינו מתבטל שיהיה ביאת המשיח גם כן עיקר. והטענה השנית לפי שרוב הנביאים ומדברים ברוח הקודש כלם הרבו התלונות בענין צדיק ורע לו רשע וטוב לו עד שמפני זה הרבה מהחכמים בעיונם סלקו ההשגחה האלהית וממני זה אחרי שהשרישנו הרב בעיקרי הידיעה וההשגחה האלהית והשכר והעונש כסי המשפט הניח שני העיקרים האחרונים מביאת המשיח