רוממות אל על תהילים נ:ו

והלא על כל זה יקשה כי הלא סוף סוף היה להם למחות ולא מיחו כי אלו קמו ששים רבוא על שלשת אלפי איש יהיו מבטלים אותם ועון מי שיכול למחות ולא ימחה גדול כחוטא ואין מספיקים בידו לעשות תשובה ואיך אדרבה היו עושים העגל והמן יורד מן השמים כד"א ומנך לא מנעת מפיהם על כן באה רוח הקדש ותאמר אל תתמה על החפץ כי הוא כי ויגידו שמים צדקו יתברך במה שעם עשותם את העגל דגן שמים לא מנע מפיהם באופן כי השמים הגידו צדקו בהמטיר להם מן עם עשותם העגל ומה הוא צדקו הוא במה כי אלהים שופט הוא סלה כי דיינותו מתמיד סלה שהוא ענין וביום פקדי ופקדתי וכו' כמ"ש ז"ל שאין לך פקידה שאין בה מעון העגל ומאז לא מנע המן על שעלה במחשבה לעשות צדקה שאמר בסוף לחלק העונש: