הרוקח רצב

לא היו עושין בימי חכמים אלא בבית הבדין כדאמר בפרק איזהו נשך ובפרק המוכר את הבית (דף עד) הזיתים לבי דפי ולא אמר הכי על הענבים. וכן בריש מסכת שבת (דף יח) טוענין קורות בית הבד ועיגולי הגת רק מעצרא זיירא בשילהי ר' ישמעאל שהוא כעין בד. וכל העולם רגילין לנגב כדברי רבינו תם. כשדרך הגוי עכשיו. ובאותו שלא דרך עכשיו מקילין וסומכין על דבריו של ר' שמעון בן גמליאל דמתיר מגת לגת. ורבינו תם מתיר בדיעבד בלא ניגוב שהגת בתלמוד היו עוצרי' הדריכה בטעינות עיגולי הגת. כדי להוציא מה שאינו יוצא על ידי דריכה היא היתה של עץ ונאסרת. ותו מגיגיות שלנו אע"פ שגם בגיגיות יש שנותנים אבנים כבדים כדי לעצור אינם אלא המיעוט ולא שכיחי. ועוד מטעם חמרא חדתא בעינבי או מטעם יין ביין שהוא פוסק יין ביין בס' ואינו אסור במשהו אלא שנתנסך לפני ע"ז דומיא דמים במים כי דבר מועט היה חושב מה שיוצא על ידי ניגוב. והתלמוד לא הוצרך אלא בגת ומחץ ניגוב. היין אם ניתן בקיתון של מים בכוונה או נפל למים ויש בזגים לבטל הטיפות שעל הכוס היין מותר. סלק את מינו כמי שאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו. וסתם יינן בס' אפי' במינו שבזמן הזה אין אסור בהנאה ובטל בס' מיהו המחמיר האוסרו במשהו: תבא עליו ברכה