הרוקח רצ

מן היין דקיימא לן בפרק השוכר ובפרק בתרא דע"ז כרשב"ג דלא חייש לסתימת נקב במגופה אפי' בשל סיד וטיט שאין ניכר כל שכן בשל עץ או בשולים שהיה ניכר וקיימא לן כרבי אליעזר דלא חיישי' לזיופא אפי' בחותם אחד והא דלא מותבי' חמרא בי כותי משום שייכא פר"ח נקב שבמגופה שמא ישים בו כותי מינקת. ואעפ"י שרבינו יצחק ברבי יהודה היה אוסר בחבית של עץ שיכול להוציא מן היין בין חוליא לחוליא או בבגד בין השולים ולסתום. על כן צריך לכסות החבית בשק היטב. מיהו הכותים אין מנסכין בזמן הזה והוי כחומץ שלנו ביד עכו"ם אם יש לו חותם אחד דלא חיישי' לזיופי. ואם יש חותם במגופא ובברזא ובנקב הדופן אם סתום והניח עליו שעוה. ונראה אם ישראל השולח חבית של יין לחבירו בחותם אחד או בב' חותמות צריך שיודיע אותו שנשלח לו היאך עשוי החותם מיהו אם השולח היין אומר לכותי הודעתי למי שאני שולח את היין היאך חתמתיו מותר. אפילו לא הודיעו

תצז יין בכפר יין של ישראל בכפר כותי אם ישראל דר באותו כפר ומפתח או חותם ביד ישראל מותר כרבי אליעזר דהלכה כוותיה. ואם הניחו בכפר וחתם החבית ועשה סימן על הדלת כשסגרו נמי מותר. וישראל שהשכיר בית של כותי והניח בו יין ויש לו אותם היין מותר. וישראל הולך ויוצא בחזקת חזרה אפילו שהה כל היום מירתת גוי. אין ישראל באותה עיר צריך שומר או חותם בתוך חותם אפי' אין לו מלוה דילמא מזייף בלילה. כשהיין ברשות העכו"ם אם הולך לו אותו ישראל כאלו כל השמירה לכותי ואסור בלא שומר. בתוספתא פרווד שישראל ועכו"ם נכנסין לתוכו אעפ"י שהחביות פתוחות והגוי יושב ומשמרן מותר מפני שהם בחזקת המשתמר פי' ואין מנסכין בו: פרווד אסיפת עם בבראשית רבה בויצא יעקב. הא דפסקי' הלכת' כרבינו אליעזר דשרי יין בחותם אחד היינו כשמכיר חותמו וסתמו שהלך ישראל אחר זמן קודם שסתרו לחותם ומכירו והא דאמרינן בחותם אחד אסור היינו בלא הכרה כדתנא השולח חבית יין ביד כותי וציר או מורייס ביד כותי אם מכיר חותמו וסתמו מותר ואם לאו אסור. א"נ בכותי מיירי אבל בישראל חשוד צריך חב"ח היכי דמי חותם בתוך חותם אגבה פומא דחביתא שריקה וסתימה. אע"ג דהלכה כרבי אליעזר דשרי בחותם אחד ופסיק רב כוותיה. וכן בפרק בתרא דקאמר בתלמודא והאידנא דסבירא לן כר' אליעזר דלא חייש לזיופא ומסיק רבא דהוא בתרא ומשמע דהלכה כמותו היכי דמי חותם בתוך חותם שאינו רואהו קודם שנסתר. וכן רב אשי קאמר אומץ שלנו אין צריך חותם בתוך חותם משמע יין בעי דהלכה כרב אשי דהוא בתראה היכא שאין מכיר חותמו מיירי א"נ מצינן למימר דרבא ורב אשי מיירי אליבא דרבנן דאסרו בחותם אחד ונ"מ אליבא דהלכתא בישראל חשוד הילכך גוים שקונים יין מישראל והוא חתמו בחותם אחד. חותם בתוך חותם דחבית מליאה חשוקים ושולים כפולים מצד זה ומצד זה והוליכו למקום אחר היוקר למכור ליהודים ופעמים שמתאכסן בעיר שרובה גוים אפי' גם פתח נעול מותר מתחילה היה רבי' תם נמנע מלשתותו משום דתנן המטהר יינו של נכרי בחצר אחרת אסור אע"ג שיש מפתח לכולי עלמא. ואחר כך התיר ושתה מהם משום דדווקא נכרי הלוקח יינו בכרמו ומטהרו ישראל אסור אבל יין של ישראל שלקחו הכותי להוליכו למכור למקום היוקר כיון שטרח לעשות כל כך ליכא למיחש דילמא טרח ומזייף והברייתא לא אסרה אלא במפתח אחד או חותם א'. אבל חותם בתוך אותם מותר כמו יוצא ונכנס. דאמרינן בפ' אין מעמידין אמר ר' יוחנן יין של ישראל ביד כותי משתמר בחותם בתוך חותם אליבא דרבנן דאסרו התם בחותם אחד ורבנן דאסורי יינו של ישראל במפתח או חותם ואמרי עד שיהא יושב ומשמר או ממונה הכא שלא לקיצין דהיינו יוצא ונכנס אלא ש"מ דחותם בתוך חותם מועיל כמו יוצא ונכנס. אע"ג דר' אלעזר אוסר לרבנן חותם בתוך חותם הלכה כר' יוחנן והוא הדין יינו של נכרי בחצירו של כותי עד מיהא חותם בתוך חותם דהא לרבנן של ר' מאיר יינו של ישראל ויינו של נכרי שוים הם