הרוקח כט

וקדושה רצה ומודים שים שלום וקדיש כ' וזה הכלל שים בידך כל יום שיש בו מוסף גומר כל הקדיש תתקבל יום שאין בו מוסף אינו גומר ומוציא ספר תורה ואומר גדלו ועונים רוממו על הכל יתגדל וקורין שבעה. ואמרו חז"ל אסור לקרות בתורה בסמיכה מהא דאמרינן בירושלמי ר' יוחנן איקלע לההוא אתרא חזא ההוא גברא דהוה קרי בסמיכה א"ל אסור לך שנאמר ואתה פה עמוד עמדי אמר לו בעל בשר אני והתיר לו אבל שאר בני אדם אסור וכל שכן לתפלה אסור לסמוך. ואמר במסכת מגילה (דף ט) אין פוחתין מהם אבל מוסיפין עליהם ואומר קדיש להפסיק בין הקורא בתורה למפטיר וקטן המפטיר בנביאים לא יקרא פחות מכ"א פסוקים בהפטרה אבל אי סליק עניינא אי נמי במקום שמתרגמים די בי' פסוקים ומשום כבוד תורה המפטיר בנביא צריך שיקרא בתורה וצריך לחזון לראות שיקרא בתורה ג' פסוקים ואם בפרשה ה' פסוקים יקרא כולן למפטיר כשם שאין מתחילין פחות מג' פסוקים כדאמר בפ' הקורא את המגילה עומד (ד' ךא) כמו בפרשת בא אל פרעה יתחיל והיה כי יביאך האחרון כי פתוחה כויהי כי הקשה פרעה וכן בפ' ציצית בתוספתא דמגילה קטן מתרגם ע"י גדול אבל אין כבוד שיתרגם גדול ע"י קטן שכתיב ואהרן אחיך יהיה נביאך ואמר בשלהי מסכת מגילה עולא אמר הקורא בתורה לא יסייע למתורגמן בגיטין בפ' הנזקין (ד' נד) האי סיפרא דאפטרת' שרי לטלטולי בשבתא אע"ג דלא ניתן לכתוב ולעולם מפטיר מעין הפרשה שקרא וכששני הפרשיות יחד קורא הפטרה האחרונה אבל בנגעים קורא הראשונות ולאחר י"ז בתמוז בשבת שאחריו לעולם דברי ירמיהו ובשבת אחרת שמעו דבר ה' בית יעקב שבת ג' חזון ישעיהו וסי' דש"ח ואחר ט' באב נו"ע אר"ק נחמו ותאמר ציון ענייה סוערה אנכי אנכי רני עקרה קומי אורי. לאחר שיקרא המפטיר בתורה ג' פסוקים יושב החזן וגולל ספר תורה במס' סופרים (פ' יד) גולל התורה ג' דפין ומגביה ומראה כתיבתה לעם לעומדים בימינו ובשמאלו בשלהי מסכת מגילה גדול שבכולן גולל ס"ת ונוטל שכר כנגד כולם ואמר תגלל המטפחת ואל יגלל ס"ת הוא הדין תגלל הרצועות סביב לתפילי' ומניחם בכיס והאוחז ס"ת ערום נקבר ערום בלא אותה מצוה ומברך קודם שיפטיר ואחר שיפטיר. יקום פורקן תיקנו בשבת ולא ביום טוב מקדשים החדש חוץ מתשרי אשרי יושבי יהללו ומחזיר התורה יתגדל ומתפלל מוסף בלחש מגן מחיה וקדוש תכנת שבת רצה ומודים שים שלום וחזן מתפלל מגן ומחיה נעריצך ואו' קדושה לדור ודור תכנת רצה ומודים וברכת שלום וקדיש גומר כו' אין כאלהינו פיטום הקטורת ועומד היתום ואו' קדיש ויוצאין מבית הכנסת

נד סדר סעודת שבת יושבין על שלחן הערוך ומברכין בפ"ה כדאמר בפ' ערבי פסחים (ד' קו) . דהוי קדושא רבא ונוטלים ידיהם ומברכין על נטילת ידים ובוצעין המוציא על שתי ככרות ואוכלים כל צורכן לאחר שאכל התבשי' שהטמין יש מזמרי' זמירות ושבח בשבת להקב"ה ואוכלי' אחרי כן קנוח סעוד דגים או עופו' או פירו' להיות ג' סעודות אחת בע"ש ואחת בהשכמה ואחת קנוח סעודה דאמר ינן במס' סוכה בפ' כל הישן (ד' ךז) אם השלים במיני תרגימא יצא ולאחר שאכלו התבשיל יברכו בה"מז ויטלו ידיהם ויבצעו המוציא על ב' ככרות ויאכלו קנוח סעודה ויברכו בה"מז מפני שאין רוצין לבטל עת בית המדרש שדורש החכם כדאמר בפ' השולח (ד' לח) משפחה אחת היתה וכו' ובמקום שאין דורשין יקבעו אכילתן סמוך למנחה כדאמר בפ' כל כתבי הקדש (ד' קיח)

נה סעודת מנחה בתוספתא מדיחין י' כוסות שאם יצטרך באחת שותה מהן מציעין י' מצעות שאם יצטרך יסב על אחת מהן כל המקיים ג"ס בשבת ניצול מג' פורעניות מחבלו של משיח ומדינה של גיהנם וממלחמות גוג מגוג ובפ' שלשה שאכלו (ד' מט) בשבתות ובימים טובים לא סגי דלא אכיל פת כל אדם שיכול יחזור אחר מיני בשמים להריח ולברך וגם מיני פירות וירקות כדאמר במנחות פ' התכלת חייב לברך ק' ברכות בכל יום ובשבת ממלא להם באיספרמקי ומגדים וקיימא לן בפ"א דשבת (ד"ט) דסעודה קטנה מותר לאכול במנחה גדולה ואיכא שהות טובא בין אכילה למנחה קטנה פי' סעודה גדולה למושכה: