הרוקח רעו

של מתכת הממושכנין אם רוצה לאכול מהן יגעיל ויטבילם בלא ברכה ואם הם של כסף ושל זהב ידיחם ויטבילם וישתה בהם. וכל כלי מתכות הלקוחים או גזולים מן הגוים כלי סעודה צריכין טבילה במ' סאה. וגם כיסוי הקדירה שהיא של ברזל צריכה טבילה. אלו כלים צריכין טבילה הלקוחים מן העכו"ם חדשים הסכין והשפוד והגרזן והאסכלא והיורות והמחבת והמזלג וכוסות של כסף וזהב או ברזל וקדירה של מתכת וכיסוי של ברזל שעל הקדירה וברזל שאופין תחתיו וברזל שעושין רקיקים בבצק וריחים של פלפלין. בפרק בת' ואם הם ישנים ולקוחים מן העכו"ם אם נשתמש על ידי חמין מגעילן תחילה ואחר כך מטבילן. ואם דרכן להשתמש על ידי האור מלבנן באש ומטבילן וזכוכית מטבילן וכלי חרס אם מחופין בעופרת מטבילן במ' סאה. וכלים שנסדקו ותפורין בחוטי מתכת וכן דלי קשור במתכת. בשילהי ע"ז הסכין שפה והיא טהורה ומפרשינן בגמרא ונועצה עשר פעמים בקרקע במקום קשה. ובסכין שאין בה גומות ולאכול בו צונן וכדמסיק גבי ר' יהודה מפני שהסכין בלע כמה איסור צריכה י' נעיצות לקנחה יפה. סכין ששחט בה טריפה די לקנח בבגד עב כדאמרי' בפרק א' דשחיטת חולין (דף יד) סכין טריפה די לו בצונן, ואי איכא בליתא דפרסא למיכפריה בו לא צריך. סכין של עכו"ם השוחט בו בדיעבד קולף במקום השחיטה לפי שכמה פעמים בלע על ידי רתיחה גמורה וכשבא לבית השחיטה מרתח' לפלוט לכך קולף. משום הכי פסקינן בפרק כל שעה (דף ל) שצריך להגעיל ברותחין. סכיני דפסחא סכין ארוך חד של עכו"ם צריך ללבן בתוספ' הסכינין והשפודין והאסכלאות מלבן באור ירושלמי דע"ז הסכין תוחבה בארץ. ר' בא בשם ר' יודה הדה דתימר בסכין קטנה אבל בסכין גדולה צריכה ליבון. ובפרק א' דשחיטת חולין (דף ח) הטבח צריך ג' סכינין אחד ששוחט בה ואחד שמחתך בה בשר ואחד שמחתך בה חלבים. בפרק כל הבשר הסכין ששוחט בה אסור לחתוך בה רותח צונן בעי הדחה. צנון שחתכו בסכין אסור לאוכלו בכותח. וכן דסילקא. סכין שחותך בו בשר רותח אסור לחתוך בו צנון או כרוב או כרישין או בצלים או שומין ואם חתך אסור לאוכלן בחלב אבל אם חתך לפת או קישות גריד ליה לפיסקיה וכן אם חתך בסכין של עכו"ם כרישין צריך לחתוך מקום הבלע ולהשליכו כדאמר בפרק שני דע"ז גבי קורט של חלתית

תפב קערות כותים סכינין של כותים וקערותיהן ישנים ויורותיהן וקדירותיהן של מתכת וכפותיהן ומזלגותיהן ומחבותיהן וכל דבר שמרתיחין בו או מטגנין בו צריכין הגעלה. אבל שפודין שלהם ואסכלותיהן וכסוי קדירה שלהן שצולין עליהם בשר צריך ליבון שתסיר קליפתן. וכוסותיהן וכליהן ששותין בהן מדיחן וקדירתן של חרס אין להם תקנה כי אם שבירה וכלים שלנו שנשתהו בבית הכותים אסורין אם הם דברים שנשתמש בהן בחמין צריכין הגעלה. ואם הם שמשתמשין על ידי אור צריכין ליבון. כדמשמע בפרק בת' דע"ז אפי' לפי שעה גזרו בהו רבנן

תפג מכניסו לקיום כל דבר שמכניסין בו יין של גוים לקיום כגון חבית העכו"ם צריכין עירוי ג' ימים מעת לעת או ליישנן י"ב חדש או להרתיחן ברותחין להגעילם או להחזירן לכבשן האש עד שיסירו זיפתן בין של עור בין של חרס

תפד נודות של כותים של עור אפי' ישנים סגי בקליפת זפתן קנקנים חדשים אפי' זפופות מותרות שאין נותנין בהן יין וחומן כשזופפין אותן. נודות חדשים זפופות אסורות ישנים אסורות בין זפופות בין אינן זפופות כדמשמע בפרק ב' דע"ז. דבר שאין מכניסו לקיום בין של חרס בין של עץ מותר אפי' נתן כותי יינו לזמן ארוך. וכלי חרס העשוי באלום דמצרפי וכלי חרס ירוקין אסורין אבל כלי חרס לבנים ושחורים די להם בשיכשוך אם לא נתבקעו. ואם נתן כותי יין בכלי חרס חדש אסורים דבלעי כדאמרי' גבי כסי ואם הכניסן לכבשן האש הרי הן כחדשים כדמשמע בזבחים בפרק דם חטאת (דף צז) אי לא חייס. והא דאמרי' התורה העידה על כלי חרס שאינו יוצא מידי דופיו