הרוקח כד

הלכות שבת

ל מפני מה אין אדם חייב לישא תפילין בשבת כמו בחול לפי שאין עושי' אות על אות אות משבת דכתיב ביני ובין בני ישראל אות היא ואות תפילין דכתיב והיה לאות על ידכה. ותימה מאי טעמא נמי יהא חייב בחול לנושא' שהרי יש אות ממילה דכתיב ונמלת' את בשר ערלתכם והיה לאות ברית וי"ל דאות ממילה לא קרי אות דבעינן אות מיציאת מצרים ושבת ותפילין אות יציאת מצרים הוי ולא עבדינן אות על אות. מעשה זה בא לפני רבינו שמריה שאשה היתה חולה ובקשה לשלוח שליח אחר אוהביה בשבת והתיר לה רבינו שמריה וראיותיו מההיא דבבא בתרא (ד' קנז) א"ר לוי קונין משכיב מרע בשבת ואין לחוש וכו' עד כדי שלא תטרף דעתו. מה קניין בשבת שבות כמו ששנינו במס' י"ט (ד' לו) אין דנין בשבת שבות והתירו חכמים גבי חולה מפני טירוף הדעת. ה"נ אמירה לכותי שבות הוא התירו נמי מפני הטירוף. ואם נפשך להשיבני איסור חמור יש כאן כמו אל יאמר לכותי בשבת הנראה וכו' ה"נ גבי חולה יש בו חשבונות שבכל מקום שקונין צריכין לחשב ואמרינן במס' כתובות (ד' יב) אסור לחשב חשבונות אע"פ כן התירו חכמים ה"נ לא חיישינן לשום מלתא במסכת שבת בפ' כל כתבי הקדש (דף קיז) אמר רב חסדא לעולם ישכים אדם להוצאת שבת שנ' והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו לאלתר. במכילת' והכינו מכאן שיכין לע"ש במס' סוכה בפ' לולב וערב' (דף מד) אל יהלך אדם בע"ש יותר מג' פרסאות אפי' לביתו בפ' א' דשבת (דף יט) אין מפליגין בספינה בים פחות מג' ימים קודם לשבתא ומצור לצידון מותר אפי' בע"ש. ירו' בפ"א דברכות אסור לארס בע"ש הדא דאית' סעודת אירוסין אבל לארס מותר ירוש' דסנהדרין אסור לידון דיני ממונות בע"ש והא מתני' פליגין אין דנין דיני נפשות לא בע"ש ולא בעי"ט הא דיני ממונות דנין אמרי הא להלכה והא למעשה

לא צורך שבת כל אדם יעשה שום דבר לצורך שבת כדאשכחן גבי האמוראי' בפ' כל כתבי דף קיט) יש קונה הבשר יש בוקע עצים יש מתקן האש יש גודל הפתילות יש מדליק הנרות יש חותך הירקות יש מולח הדגים יש מחריך ראשי הבהמות ויש יוצא ונכנס להביא מגדים ובגדים וכלי תשמיש

לב הצעת המטה סמוך למנחה יציע מטתו ויביא מצעות מן המנחה ולמעלה על הכסא ויעריך שלחנו כדאמרי' בסוכה בפ' לולב וערבה (דף מח) מוריד הכלים מן המנחה ולמעלה ואמר בפ' הישן (דף כח) היו לו כלים נאים ומצעות נאות ואמרי' בפ' כל כתבי הקדש (דף קיט) תניא רבי יוסי ברבי יהודה אומר שני מלאכי השרת מלוין לו לאדם מביה"נ לביתו מלאך טוב ומלאך רע כשבא לביתו מצא נר דלוק ושלחנו ערוך ומטתו מוצעת מלאך טוב אומר יהא רצון שיהא לשבת הבאה כך ומלאך רע אומר בעל כרחו אמן וכו' ואם לא הציע מע"ש יתקן מטתו בשבת דתנן בפ' ואלו קשרים (דף קיג) מציעין את המטות מלילי שבת לשבת ולא משבת למ"ש א"ר אלעזר לעולם יסדיר אדם שולחנו בע"ש ובמ"ש אעפ"י שאינו צריך אלא לכזית וידיח קערותיו וכוסותיו מע"ש בכל כתבי הקדש (דף קיח) ת"ר קערות שאכל ערבית מדיחן לאכול בהן שחרית שחרית מדיחן לאכול בהן במנחה מן המנחה ולמעלה אין מדיחין כלל וכלי שתי' מדיחי' כל היום דאין קבע לשתייה

לג רחיצה בע"ש יחוף ראשו וירחץ בפרק במה מדליקין (דף ל) ע"ש היה חופף ראשו הדלקת נר בשבת חובה ורחיצת ידים בחמין ערבית מצוה

לד מלאכה בריש פרק מקום שנהגו (דף נ') העושה מלאכה בע"ש ובעי"ט מן המנחה ולמעלה אינו רואה סי' ברכה

לה אוכל בפרק ערבי פסחים (דף צט) קיימא לן כרבי יוסי אוכל והולך עד שתחשך בע"ש ואם אכל עד שתחשך פורס מפה ומקדש דקיימא לן טעם ומקדש

לו תענית אין להתענות לכתחלה בערבי שבתות דאמרינן בשלהי מגילת תענית הנשב' להתענות בע"ש הרי זה שבועת שוא שמקצת ע"ש כשבת ואם מתענה ישלים עד הלילה כדמסיק בערובין בשלהי בכל מערבין (דף מא) הלכה מתענה ומשלים וכן פוסק