הרוקח רלט

ולא מאומא לאונא ולא מאונא לאונא. ולא מאונא של בהמה זו לאונא של בהמה אחרת מריאה לריאה אין לדמות. ריאה שניקבה היכא דמשמשא ידא דטבחא כשירה כגון באונות שהם במיצר החזה. או בכל מקום בריאה שיכול לתלות שבציפורניו עשה או בסכין או כשרצה להוציאה דהא תלינן בזאב אם החזיר בני מעיים נקובין דנשחטה הבהמה בחזקת היתר עומדת. אונא הסרוכה בגרגרת או בשומן הלב או ביותרת הכבד טריפה. או הסרוכה לחזה או בגידין טריפה אבל בשתי צלעות קטנות הניתנות לכהן אם נסרכות שם פר"ח אוסר. אבל יש גאונים מכשירין ואנחנו מכשירין. אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן ריאה הסמוכה לדופן אין חוששין לה. פי' אם דבוקה בצלעות אין לחוש שמא נקבה אלא נא' דופן זה יש בו מכה. וכשחייתה קלטה הריאה אצלה. העלתה צמחין חוששין לה. היכי עבדינן לה מייתינן סכינא דחליש פומיה ובדקינן לה. והאמר רבה בר מניומי אמר רב נחמן ריאה שניקבה ודופן סותמה כשירה. לא קשיא הא במקום רביתה. פירוש במיצר החזה באונות אפילו ניקבה האונא כשירה שהדופן סותמה ומגין עליו אבל שלא במקום רבית' באומות אז הסירכא הולך למטה מכנגד שפת סוף האונות וגורד בצלע כנגד הסירכא אם יש שבר בצלע כנגד הסירכה נתלה בצלע. ונפחה לריאה אם תעלה בנפיחה כשירה. ואם לאו טריפה. אבל באונות חותכין הסירכא כן עושין בוורמיישא. אבל במגנצא גורדין הצלעות אם נסרכו האונות ובודקי'. אבל האומות כל מקום שנדבקות אוסרין ואין בודקים כלום. ואם הסירכא רחבה מן שבירת הצלע טריפה. גרידת הצלעות ריאה הסמוכה לדופן חוששין לה. ומייתינן סכינא דחליש פומיה ומגרדין לצלעות. ומאחר שבמקום רבית' מהניא סתימת הדופן כך עיקר לעשות. ריאה הסרוכה לצלעות אם הם באונות יסיר הסירכא בסכין יגרוד הבשר ומנפח הריאה. ואי לא מפקא זיקא סתימת הבשר מאחר שאין הרוח יוצאה כשירה. אבל שלא במקום רביתא כמו באומות יגרד אם העצם נשבר תלינן בעצם ונופח הריאה אם לא ניקבה כשירה. אבל אם ריעותא בדופן טריפה. ולא נפחינן לריאה שוודאי הריאה ניקבה וקרום שעלה מחמת המכה בריאה אינו קרום. ואם הריאה ניקבה ונסבכה בצלע כולו אפי' אחוזה באונות טריפה. דהא אמרי' ריאה שנקבה ודופן סותמתה כשירה. ואמר רבינא והוא דסביך בבישרא ואם נסבך בבשר שבין הצלעות או בצלעות גופייהו הוי סתימה ולא בא למעט רבינא אלא אם הדופן סותם בלא סיבוך אע"פ שהמקום צר אינו סותם אבל הצלע באחיזתם רב אמר סותם. וכן נוהגין בכל מקום ואע"פ שרבי' שלמה אוסר אם נאחז בצלע דאינו סותם אנו מתירין

שפב הלכות בדיקה בקוצר

כשמכנים הבודק ידו בבהמה יבדוק תחילה באומות אם נסרכות כחוט ואחוזות בצלע או בבשר שבין הצלעות ואין שבר בצלע ולא שום מכה טריפה או נסרכות בלב או בשומן הלב או לחצר הכבד או לשמנונית שבין האומות טריפה. ואם האונות הקטנות שהן ג' לימין וב' לשמאל אם נסרכות לחזה לפנים מן החוט או לשומן הלב או בגרגרת או בחצר הכבד טריפה. אבל אם האונות נסרכות לצלעות או בבשר שבין הצלעות בכל מקום באונות שם מפרקים מן הדופן ונפחין לה אם תצא הרוח טריפה ואם לאו כשירה. אבל האונות שנסרכו בגידולן כסדרן כשירה שלא כסדרן טריפה. ואונא באומא כסדרן שניכר חיתוכא דאוני או על ידי סדק אבל אם אינה מפורדת שאין ניכר סדק טריפה ואינוניתא דוורדא בכל מקום שנסרכת טריפה. ואם יש רירין בבהמה שהם מתפרדין במישמושן ומתפרקין כשירה ואם הריאה נסרכה בב' צלעות קטנות הניתנות בחזה לכהן כשירה כמו בצלעות אחרות. ואם כל הריאה דבוקה לדופן בלא סירכא הוי סתימה מעליא וכשירה. ואם על הריאה כמו חלב כיסוי והוא כבשר בלוי קולפין אותו ואם הריאה תחתיו יפה ושלימה כשירה. ואם יש לריאה ב' אינוניתא דוורדא ועומדות לימין או אחת לשמאל