הרוקח קפט

צריכות כוונה ובירושלמי דראש השנה היה עובר אחורי בית הכנסת הדא אמרה מצות צריכות כוונת הלב. אבל אם קורא תהלה לדוד או זמירות או יוצר או קדיש או קרית שמע אפי' באמצע הפסוק עונה עם הקהל דקיימא לן כר' יהודה באמצע הפרק שואל מפני היראה כל שכן זה. אבל בתפלה יתפלל לפניו ולא ישתוק דהעוסק במצוה פטור מן המצוה האחרת וביומא ודברת בם ולא בתפלה לאחר שמתפללין נופלין על פניהם לתחנה דכתיב ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה' את כל התפלה והתחנה הזאת אלמ' תחנה אחר תפלה ואין נופלין אלא לפני ספר תורה וסימ' דכתיב במלחמת עי ויפול על פניו ארצה לפני ארון ה' ואם רצפת אבנים אסור בפישוט ידים ורגלים כדאיתא בפ' הקורא את המגילה עומד (דף כג) ובפ' א' דתענית אין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו אלא אם כן נענה כיהושע בן נון ואביי ורבא מצלו אצלויי שמטה על שמאלו אבל אנו נופלין על הימין כי השכינה כנגד אדם שויתי ה' לנגדי תמיד' וכשמוטה על ימינו והשכינה כנגדו מכוין שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני ואחר התחינה אומר ואנחנו לא נדע מה נעשה כי עליך עינינו. כמו שכתוב גבי יהושפט בדברי הימים. יתגדל אחר הפסוקים. אשרי יושבי ביתך דאמר ר' אלעזר ב"ר אבינא כל האומר תהלה לדוד בכל יום ג' פעמים מובטח לו שהוא בן עולם הבא דאית ביה אבג"ד ופותח את ידך ואהי"ה פסוקים בתחילה בהתחלת ה' חומשים מן ארוממך אלהי המלך עד שם קדשו לעולם ועד בק"ו תיבות המים ג"פ ק"ו תיבות הרי ג' פעמים תיבות כמו תיב"ת תהלה ואותיות תמ"ר בתרי"ג מצות וכ"ו אותיות א"כ כ"א פסוקים כ"א מלאכות ברא כ"ו ימים לבד מבין השמשות

סדר קדושה בשילהי מסכת סוטה רשב"ג אומר מיום שחרב בית המקדש אין יום שאין בו קללה וכו' ועלמא במאי מתקיים אקידושא דסידרא ואיהא שמיה רבא דאגדתא שנ' ארץ עיפתה כמו אופל צלמות ולא סדרים. הא יש סדרים ותופע. ומותר ליחיד לומר סדר קדושה אעפ"י שיש בו קדוש וברוך שתיקנוהו בשעת השמד. יענך. ובא לציון. ואחר גומרין קדיש. וקורין עלינו לשבח. עד תמלוך בכבוד כל יחיד ויחיד. וכשגומר כל מה שחפץ לקרות אומר כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו ואנחנו נלך בשם ה' אלהינו לעולם ועד וכשיוצא ילך בנחת בפ' א' דברכות אמר ר' חלבו אמר רב הונא כל היוצא מביהכ"נ אל יפסיע פסיעה גסה. וכשיוצא משתחוה לשכינה ויוצא

שכה תפלת המוספין בפ' תפלת השחר ושל מוספין כל היום א"ר יוחנן ונקרא פושע היו לפניו שתי תפלות אחת של מנחה ואחת של מוספין מתפלל של מנחה ואח"כ יתפלל של מוסף אסור לאדם העומד בציבור להקדים תפלתו לתפלת הציבור ומותר לאדם לטעום קודם תפלת המוספין. דקיימא לן כרבנן דיחיד חייב בתפלת המוספין בין בחבר עיר בין שלא בחבר עיר כר' יוחנן דצלי והדר צלי. ירושלמי אמר ר' יוחנן אני ראיתי את ר' ינאי עומד ומתפלל בשוקי של ציפורן ומהלך ארבע אמות ומתפלל של מוסף ואין חבר עיר בציפורן. וכמה ישהא בין תפלה לתפלה כדי שיתחנן בכיון ירושלמי שוהא כדי שילך ד' אמות בשילהי מס' ר"ה אמר רב חננאל אמר רב כיון שאמר ככתוב בתורתך שוב אינו צריך לומר קראי. ואם אמר ככתוב צריך לומר הפסוקים מה שאומר פסוקים בשבת משום דמיגרס גריסי. ורב יוסף סבר מוסף יחיד יכול להתפלל. דאמרינן בפ' א' דע"ז לא לצלי איניש צלותא דמוספי בתלת שעין קמייתא ביומא קמא דריש שתא ביחיד כיון דמפקיד דינא עליה ומדחי אי הכא ציבור נמי. אלמא היכא דאיכא ציבור בתלת שעי קמייתא לא מצלי והדר מצלי ביחיד. ובשילהי פ' תפלת השחר טעה ולא התפלל ראש חודש אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרו במוספין בצבור שנו וכן דא"ל אביי לרב חמא מאי טעמא לא אתי בפירקי דרב יוסף וכו'. ולצלי מר צלותא דמוספי ביחיד וכו' בציבור שנו. אבל ביחיד לית לן בה

שכו תפלת המנחה אשרי יתגדל יהא שמיה רבא יתברך בפ' א' דברכות לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה. שנאמר ויהי כעלות המנחה