הרוקח קסב

ומתרץ כאן בחבורין כאן שלא בחיבורין. ובפרק אין מעמידין כי בעודו מחובר למת מטמא ז' הנוגע בו טומאה שלא בחיבורין טומאת ערב. ובפ"ד באבל רבתי היה עומד וקובר מתו עד שהוא עומד בתוך הקבר מקבל מאחרים וקובר. פירש הרי זה לא יטמא נטמא בו ביום ר' אליעזר מחייב ור' עקיבא פוטר. נטמא לאחר אותו היום הכל מודים שהוא חייב שסותר יום אחד, בירושלמי פרק ג' מינין יצא מבית הקברות ונכנס ר' טרפון פוטר ור' עקיבא מחייב. אמר ר' עקיבא חילול זה מוסיף על חילול. אמר ר' עקיבא כשהיה שם טומאת ז' פירש טמא טומאת ערב יצא ונכנס טמא טומאת ערב. אמר לו רבי טרפון כל הפורש ממך כפורש מחייו. והא דאמר רב הונא נזיר שהיה עומד בבית הקברות והושיט לו מתו ומת אחר ונגע בו חייב זהו אחר שפירש ממנו נגע במת אחר. לה יטמא ואינו מיטמא לאיבריה הפורשים ממנה מחיים. פי' לה מטמא לאחר מיתה ולא לאיבריה הפורשים ממנה בחייה. אבל מיטמא על עצם כשעורה בתחלה וכל שכן לאבר מן החי בין לרבי יהודה בין לתנא קמא לית להו הא דאמר רב חסדא בנזיר בפ' שלשה מינין בנזיר (דף יג) נקטע ראשו של אביו אין מטמא לו לא בזמן שהוא שלם ולא בזמן שהוא חסר מסיק בגמרא לרבי יהודה הא לאבר מן המת מטמא לכתחלה וחוזר על עצם כשעורה אם כבר נטמא לאביו או לאבריו וחסר עצם כשעורה אעפ"י שפירש חוזר ומטמא לעצם כשעורה אם נזדמן לו קודם טבילתו אבל לאחר טבילתו חשוב הוא כמו בתחילה. וכשנזדמן לו קודם פרישתו אפי במת אחר היה יכול ליטמא. והא דאמרינן בגמרא דאינו מטמא אלא לרוב בניינו ולרוב מניינו ולשדרה ולגולגולת הא לאבר אחר אינו מטמא הא רבי יהודה בי רבי אליעזר בן יעקב דתני לה סבר בהא כר' יהודה דמטמא לאביו אפילו שהוא חסר ועדיפא מר' יהודה דר' יהודה מטמא אפילו באבר אחד ולר' אליעזר בן יעקב דווקא ברוב בניינו וכו'. בירושלמי בפ' כהן גדול ר' יהושע אומר אין אדם מטמא על האבר מן החי של אביו אבל מטמא הוא על העצם כשעורה מאביו רבי יהודה אומר כשם שאדם מטמא על עצם מאביו כך הוא מטמא על אבר מן החי הוא לדבריו דר' יוסי אמר' לדבריך שאתה מתירנו על עצם כשעורה התירנו לטמא גם לאבר מן החי. הניח כחוט השערה דאמרי' בפר' העור והרוטב (דף קכז) דלא חשיב אבר מן החי עד שתפול. תנא באבל רבתי נפשי בכפי תמיד ותורתך לא שכחתי. בפרק אמרו לו אבר המדולדל באדם טהור. הא דאמר מטמא אדם לאשתו כשרה ולא לפסולה גרושה וחלוצה וזונה. לא בזמן שפירש מדרכי ציבור שאם פירש מדרכי ציבור הרי הוא חולין אינו עובד ואינו נושא כפיו. חזר הרי הוא עובד ונושא כפיו. באבל רבתי עד מתי הוא מטמא לו ר' מאיר אומר כל אותו היום אפילו נסתם הגולל ר' שמעון אומר עד ג' ימים ר' יהודה אומר משום ר' טרפון עד שיסתם הגולל. מעשה שמת בן יהוצדק בלוד ובא ר' יוחנן אחיו מן הגליל מאחר שנסתם הגולל ובאו ושאלו לחכמים ואמרו אל יטמא אלא פתחו לו צד קבר ויראה. הרי למדנו שאין מטמא עד שיסתם הגולל אפילו אחר כמה ימים מטמא כל זמן שלא נסתם הגולל. ולמדנו שכהן אינו מטמא לנפל כיון דבשילהי פרק מילה (דף קלו) פסק כרשב"ג כל שלא שהה ל' יום באדם ספיקא הוי ואינו מטמא בתוך ל' לולי דקים ליה שכלו לו חדשיו. ואינו מטמא לקרובי האם שאינו יורש בפרק יש נוחלין. ובמקום שנטמא למת מצוה אינו מושך את ידו עד שיבאו נושאי המטה וחילופיהן. אבל לכתחלה אם יש אדם אחר עמו אינו מטמא. וכהן שפירש מדרכי ציבור כל זמן שלא חזר הרי זה חולין. אבל עשה תשובה חוזר לקדושתו כדתנן בפ' מומין (דף מה) כהן שנשא נשים בעבירה פסול עד שידור הנאה נודר ועובד יורד ומגרש והא דתנן בפרק אין עומדין (דף לז) כהן שהרג את הנפש לא ישא את כפיו בשלא עשה תשובה אבל עשה תשובה ארחץ בנקיון כפי ואסובבה. בירושלמי פ' הנזקין שלא תאמר איש פלו' שופך דמים והוא מברכני אומר הקדוש ברוך הוא וכי הוא מברך ולא כתיב ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם זהו כשעשה תשובה ואמרינן