הרוקח קכח

מיני תבלין כשרה היא הואיל ויש בה טעם מצה. בפ"א דחלה ירושלמי כשם שאין האיסורין מבטלין זה את זה כך אין המבטלת מבטלת זו את זו בע"פ אכלו בלא מתכוין יצא לחצאיו יצא ובלבד שלא ישהא בין אכילה לאכילה כדי אכילת פרס מרור יקח ומברך על אכילת מרור וטובל בחרוסת ואוכל כזית מרור בלא הסיבה ויתן לכל אחד ואחד כזית מרור. בפ' כ"ש (דף לט) אלו ירקות שאדם יוצא ידי חובתו בפסח בחזרת לייטוגא הוא מרור בעולשין קרישפלא תמכתא אגרורן ובחרחבינא בסיב הדקל ודולייא מרריתא אמרפוי"ל. אבל מצוה בחזרת היא חסא. דחזרת תנו ברישא ומפרש רבא ור' שמואל בר נחמני טעמא. יוצאין בה' מינין מרור עלין לחין ולא יבישין בקלחים בין לחים בין יבישין. אמר רבא בלע מרור יצא כרכו בסיב ובלעו לא יצא מרור אין צריך הסיבה אמר רב פפא האי חסא צריך לשקעה בחרוסת משום קפא. אמר רב אשי לא לישהי איניש חזרת בחרוסת דאגב חולייה כח דתבלין מבטל מררותיה אכלו לחצאין יצא גבי מרור ש"מ דבעינן חזרת. ואחר כך יקח מצה השלישית וכורך מרור עמה ויאכל כזית מצה עם כזית מרור בלא טיבול ובלא ברכה ובלא הסיבה זכר כהלל על מצות ומרורים יאכלוהו ונותן לכל אחד כזית מצה וכזית מרור ואחר כך אוכלין ושותין כל צרכן. ואם ישן בתוך הסעודה לא יאכל יותר כדאמר אביי לרבא והשיב נתנמנמו יאכלו נרדמו לא יאכלו מצה בחזרת טוב טוב ארוחת ירק ואהבה שם ארוחת בגימטריא חזרת ירושלמי למה נקרא שמו חרוסת זכר ללבנה שהיא מעשה חרסין ר' לוי אומר צריכה שתהא עבה זכר לטיט אית דאמרי צריכה שתהא רכה זכר לדם תני איזה ברכת מצה מניח פרוסה על גבי שלימה ופורס מן הפרוסה ומברך המוציא וטמיש במילחא ולא אכיל עד דהוה מברך על ההיא אומצא דהמוציא מברך על אכילת מצה. זה אינה בכל ירושלמי דמברך המוציא על הפרוסה. לאחר גמר סעודתו יקח מצה שהניח תחת המפה הוא אפיקומן ויאכל כזית בהסיבה ויתן לכל אחד כזית שיאכלו בהסיבה. אין מפטירין אחר המצה אפיקומן. שכח ולא אכל אפיקומן ועשה סדרו יטול ידיו ויברך על האפיקומן המוציא ויאכל כזית בהסיבה או כביצה ויברך ברכת המזון ויסיים סדרו. ואם נאכל האפיקומן בסעודה יקח מצה אחרת ויאכל באחרונה כי מצה שלנו בחזקת שימור הוא. וצריך ליזהר שיאכל האפיקומן קודם חצות לילה כדאמר רבא אכל מצה אחר חצות לילה לר' אליעזר בן עזריה לא יצא ידי חובתו וסתם לן תנא כוותיה בפ' א' דברכות ובפרק איזהו מקומן (ד' יו) ובשלהי ע"פ ויש פוסקין כל הלילה דסתם לן גבי הילכתא ובפסיקתא בפ' הקורא את המגילה למפרע (דף כ) כל שמצותן כל הלילה כשר כל הלילה. וכשאוכל האפיקומן לא יהיה לו טורח דאמר בנזיר (דף כג) אכל מצה לשם אכילה גסה עליו כ' ופושעים יכשלו בם ואם אכל ממש אכילה גסה לא יצא. ביבמות כיוצא בו לא יאמר כמה טורח פסח. בירושלמי רשע מה הוא אומר מה העבודה הזאת מה טורח זה. לאחר אכילת אפיקומן נוטל ידיו הם מים אחרונים בלא ברכה כדאמרינן בפ' כל הבשר (ד' קה) ואין נוטלין אלא בכלי. ומוזגין כוס שלישי ומברך ברכת המזון ומזכיר יעלם ויבא בורא פרי הגפן. שותין בהסיבה ומברך ברכה אחרונה. ומוזג כוס רביעי ומתחיל שפוך חמתך וגומר הלל ואומר ברכת השיר יהללוך כרב יהודה. ור' יוחנן אומר נשמת כל חי. לאחר שמסיים הלל אומר הודי לה' עד הודו לאל השמים ואחר כך נשמת כל חי בפי במקהלות. ומברך פרי הגפן. ושותין בהסיבה, ומברך ברכה אחרונה. ויש או' לאחר שגומרין את הלל יהללוך עד בתשבחות. ומברך בורא פרי הגפן ושותין. ומוזגין כוס חמישי ואומר הלל הגדול הודו נשמת ופיוטים אחרים אז רוב נסים ואומץ גבורותיך. פרי הגפן ושותין כוס חמישי בלא הסיבה. למה אין אנו מברכין על ד' כוסות אקב"ו לשתות ד' כוסות. כמו על נר חנוכה שהוא מדרבנן. וגם אין מברכין על ההלל לגמו' את ההלל דאמרינן בערכין שחייב בב' לילות אלא לפי שאינו עושה ביחד שכל הברכות דוקא כשעושין המצוה ביחד בלא הפסקה כמו מגילה אין קורין אותה סירוגין וכן ברכת התורה וכן תקיעת שופר אע"ג ואמר רבי יוחנן בשלהי מס' ר"ה (דף לד) שמע תשע תקיעות ביום יצא מכל מקום עיקר