ריב"א על התורה, ויקרא כד:יב

ויניחוהו במשמר. פרש"י ולא הניחו המקושש עמו ששניהם היו בפרק אחד. אין להקשות הרי פרש"י לעי' גבי ויצא בן אשה ישראלית וז"ל מפרשה של מעלה יצא לגלג ואמ' ביום השבת יערכנו וכו' דרך מלך וכו' וקים לן שלחם הפנים לא נעשה עד שנה שנייה כשהוק' המשכן ומקושש חלל שבת שנייה של שנה ראשונה כדפי' לעיל. וא"כ איך היו בפרק אחד שהרי י"ל שמצות לחם נאמרה בשנה ראשונה בפרקו של מקלל אף כי לא נעשתה עד שנה שנייה. עוד פרש"י ויודעים היו שמקושש במיתה שנ' מחלליה מות יומת אבל לא פי' להם באי זו וכו' כבר פי' הענין בפ' שלח:

לפרוש להם על פי ה'. נראה לי שחייב מיתה מק"ו דמקלל אביו ואמו אלא דאין עונשין מן הדין או שמא לא היה לו די במיתת ב"ד של מעלה כדאמרי' המעביר בנו למולך חייב כל זרעו פטור זהו ממיתת ב"ד שאין לו די בכך שיתחייב עונש גדול מזה בידי שמים דבשביל שהוסיף לחטא לא מסתבר דפטור: