ריב"א על התורה, שמות יח:כא

שונאי בצע. פרש"י ששונאין ממונן בדין כי ההוא דאמרי' כל דיינא דמפקין מיניה ממונא בדינא לאו דיינא הוא נינהו. ומיירי בעני ועשיר הבאים לדין והדיין מחייב העני שלא כדין מדאגת העשיר נמצא שאם בא העני ותובע הדיין לדין יוציא ממנו מה שחייבו בדינו המרומה וא"כ לא דיינא הוא והכי אמרי' בעל' ששונאים ממונם בדין אפי' הלה שורף גדישו אינו נמנע לדון דין אמת לאמתו כפר"י בסוף חזקת הבתים. ובתוספות מתו"ך מצאתי כל דיינא וכו' כגון אם כפר והוציא ממנו בעדים אבל אם חייבוהו שבועה ולא רצה ושלם משום הכי לא מפסיל לדינא עכ"ל:

שרי אלפים הם היו ו' מאות שרי מאות היו ו' אלפים שרי חמשים י"ב אלף שרי עשרות ס' אלף כדפרש"י וקשי' איך היו עולים השרים במנין והלא כשאתה מונה ונוטל ו' מאות מס' רבוא שכך היו עולים השרי אלפים. השרי מאות שאתה נוטל מן החשבון הנשאר לא יעלה לשש אלפים וכן כלם. ופי' ריב"א דכל הני שרים היו יתרים מבני ששים כדקאמ' בפרק יש נוחלין דלא נמנו פחותים מכ' ויתרים מס'. עוד י"מ דחשבון השררות קא חשיב שבתחלה נתמנו שרי עשרות ומחשובין שבהם בררו שרי חמשים ומחשובין שבהם ביררו שרי מאות ומחשובין שבשרי מאות בררו שרי אלפים כדפר"ת בפ"ק דסנהדרין: