ריטב"א על יומא סח:

ודילמא במקומו משופך קא מפלגי. אבל דכולי עלמא בבית הדשן נשרפין:

ולא המסדר את המערכה. פי׳ ואפילו המסדר את האיברים עליה והיינו דאמרינן ואיזהו שורף זה המסייע בשעת שריפה להפך באיברים:

דשווייה חרוכה. לת״ק מטמא בגדים שלא מיעט אלא משנעשה אפר. ולרבי שמעון אינו מטמא בגדים:

כיון שהגיע שעיר למדבר נעשית מצותו ומתחיל לקרו׳ הפר׳ ותו לא מידי. ובהכין סליק פירקא ברחמי שמיא:

פרק ז׳ בא לו כ״ג לקרות. פ׳ לקרות בענין היום כדמפרש לקמן. ובירושלמי בעי מנין למקרא הפרשה ר׳ אידי בשם ר׳ יוחנן כתיב ויעש מה ת״ל כאשר צוה ה׳ מכאן לקריאת הפרשה. לומר דאפילו צואות יש לו לעשות כאשר צוה לומר שיקראם אף הוא בדיבור כאשר צוה ה׳ בדבור:

אם רצה בבגדי בוץ קורא. ודוקא בבגדי בוץ אבל לא בבגדי זהב שאין ללבוש בגדי זהב אלא לצורך עבודה שכל המשנה בגדים מעבודה לעבודה טעון טבילה וקדוש כדאיתא בפר׳ הממונה ואין טבילה וקדוש אלא לעבודה חשובה וקריאת פרשה אינה אלא צורך עבודה כדאית׳ בגמרא:

חזן הכנסת. פירו׳ הוא הממונה על משמרת עניני הכנסת לתקנם ולהזמינם והוא מלשון חזני מתא שבפרק השוכר את הפועלים וכולה מתני מפרש בגמרא:

גמרא שמעת מינה בגדי כהונה מותר ליהנות בהם. פי׳ במקדש מיהת אפילו שלא לצורך עבודה דאלו חוץ למקדש ליכא למידק מהכא כי קריאה זו בעזרת נשים הית׳ כדאי׳ לקמן: