ריטב"א על יומא סז:

מדבר מדברה המדברה. פרש״י ז״ל שלש מקראות בענין אחד ושלח את השעיר במדבר לשלח אותו לעזאזל המדברה ביד איש עתי המדברה. ואינו נכון שאין לשון הגמרא הולם פי׳ זה אלא כוליה מחד קרא דריש מדיכול למכתב מדבר וכתב מדברה וכתב נמי המדברה דאלו אידך חד איצטריך לגופיה וחד שיהא המשלחו מזומן לכך איש שדה רגיל במדברות וכן הוא במדרש:

על מעשה עזה ועזאל. פרש״י ז״ל שני מלאכי חבלה שירדו לארץ בימי נעמה אחות תובל קין ועליהם נאמר ויראו בני האלקים את בנות האדם ע״כ. ולזה רמז הרמב״ן ז״ל בפי׳ התורה שלו במה שכתב הנפילים היו בארץ שאמר ז״ל שהענין ההוא מתפרש במסכת יומא:

ואין השולח את המשלח טעון כבוס בגדים. פי׳ שהמוסרו למשלחו אינו טעון כבוס בגדים:

אמר רבי יוחנן כמין קליעה. פי׳ הרב בעל הערוך ז״ל היה תולן במקלות כמין קלע מלשון כף הקלע: