ריטב"א על יומא נא.

יש גורסין הא איכא בכור ומעשר ושלמים ורש״י ז״ל לא גריס שלמים דקרבן שלמים אין חל על בעל מום ליאסר בפדיונו בגיזה ועבודה דגבי בכור הוא דכתיב לא תפדה וגבי מעשר בהמה כתיב לא יבקר בין טוב לרע ולא ימירנו וכתיב לא יגאל. וי״ל דנקט שלמים לענין שאינו דוחה את השבת דקתני רישא שהזבח דוחה.

שם תמורה אחת. פי׳ שכל הדברים האמורין במשנה זו שנוהגין בתמורה או שאין נוהגין בה שוין הם בכל תמורה שבעולם משא״כ בזבח דאיכא בכור ומעשר שחלין על בעל מום ואינן יוצאין לחולין לגגזו (צ״ל לגזוז) ולעבוד.

ונוקמה בפסח שני הקשה ה״ר אלחנן דא״כ היכי קתני שנוהג בצבור שהרי אין פסח שני אלא ביחידים דצבור אינן נדחין ותירץ ר״י ז״ל דאתיא אליבא דר׳ נתן דסבר דאכילה אינה מעכבא וכל ישראל יוצאי׳ בפסח אחד ומש״ה קרי קרבן צבור שדינו כק״צ שאין אכילה מעכבת בו.

פסח שני מי דחי (שבת) וטומאה. פי׳ וקושיין מטומאה אליבא דרבנן דאמרי לקמן שאינו דוחה את הטומאה דלא ניחא לן לאוקומה כרבי יהודה דאמר דוחה את הטומאה כיון דיחידאה היא ואע״ג דברייתא דלעיל אוקי׳ בסמוך כר״י התם ליכא תירוצא אחרינא אבל הכא טפי עדיף לאוקומה בפרו או באילו וכדרבנן מלאוקומה בפסח וכר״י. ולפי׳ ר״י ז״ל בדין הוא דמצינן למידחי דהא דלא כר׳ נתן אלא דאידך פירכא עדיפא לן.