ריטב"א על יומא ג:

כביכול בשלך אני רוצה יותר משלהם הפי׳ הנכון כפי׳ השני דפרש״י ז״ל דאמרי׳ כביכול מפני שהוא דבר קשה לומר כי הקב״ה קץ בקרבן צבור. אלא דכיון שכתוב בתורה יכול אדם לאומרו וקרא ה״ק קח זה הקרבן של צבור ויהא חשוב כאלו הוא שלך שאני רוצה בו יותר:

היינו קמיית'. פי דכולה דינא תלינן בכהן גדול דהא ביום הכפורי׳ אין הפרש בין תחלה לסוף דבכל יום הכפורים נוהג דין זה.

אלא הכי קאמר דנין עבודה תחלה במקום מעבודה תחלה במקום. כלומר דנין יום הכפורים שהותחלה בו עבודה לפני לפנים מיום המלואים שהותחלה בו עבודה במזבח החיצון כי אף על פי ששימש משה כל ז ימי המלואים אין זו קרויה עבודה שלא היו בה בגדי כהונה כי לא שמש משה אלא בחלוק לבן כן פרש״י:

אי מה מלואים כל הכתוב בהן מעכב אף יום הכפורים כל הכתוב בהן מעכב בהן. פי׳ ואלו ר׳ יוחנן לא חש להאי פירכא מטעמא דאיתמר בירושל׳ דהא זימנין דילפינן מילי מהדדי למצוה ולא לעכובא כדאמרי׳ גבי חטאת העוף ומלק והקטיר מה הקטרה בראשו של מזבח אף מליקה בראשו של מזבח וקיימא לן דהקטרה בראשו של מזבח מעכבא ולא מליקה:

מתני׳ ר׳ יהודה היא דחייש לטומאת ביתו. וא״ת א״כ למה לי למילף מסיני תיפוק לי דבעי פרישה משום טומאת ביתו וי״ל דאי משום טומאה יפרישוהו מביתו. לשכת פרהדרי׳ למה לי אלא להפרישו ולקדשו שבעת ימים משום דנכנס למחנה שכינה ועוד דטומאת ביתו לא שכיחא למעבד פרישה אמטילתא אבל השתא דאית לן פרישה ששה מוסיפין יום אחד משום טומאת ביתו: