ריטב"א על יומא ג.

לענין פז״ר קש״ב. הרי״ש שהוא רגל בפני עצמו. פרש״י ז״ל לענין ברכה ותפלה שאומרין יום שמיני עצרת. ולפי זה מפרשי׳ ברכה ברכת המלך כדפי׳ ז״ל. אבל במסכת סוכה משמע דברכה היינו לענין ברכה ותפלה כדפר״ת ז״ל. והאי רגל לענין אבלות הוא כדפר״ת ז״ל. אי נמי לענין שהוא טעון לינה כשאר הרגלים. וכדפרי׳ התם בסד״י. ושיר פי׳ בתוספות שיש לו שיר שלם מה שאין כן בסוכות והנכון ששירו חלוק לעצמו וכשחל שבת במועד נדחה השיר של שביעי כדאמרי׳ התם ימוטו ידחה. אבל שיר של שמיני עצרת עומד לעצמו. וכבר הארכתי בזה במס׳ סוכה בסד״י.

אבל לענין תשלומין דראשון הוא. פי׳ ואע״ג דהא בקרבנות יחיד ואנן איירינן בקרבנות צבור מ״מ שם קרבן אחד הוא.

דנין פר אחד ואיל אחד. פרש״י ז״ל האמור ביום הכפורים במוסף בפרשת פנחס מעבודת שמיני למלואים שהיה בו פר אחד ואיל אחד כדכתי׳ קח לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעולה. והצריכו לרבי׳ ז״ל לומר פר ואיל דיום הכפורים דמוספין ולא פר ואיל של אהרן שבאחרי מות משום דפרכי׳ בסמוך הניחא למ״ד יום הכפורים איל אחד וכו'. וההיא פלוגתא באיל של מוסף היא. והקשה ר״ת ז״ל דבסמוך אמרי׳ לקמן דנין פר ואיל שלו מפר ואיל שלו ואלו של מוספין משל צבור הם וליכא למי׳ דלקמן הדרי מהא דהכא ודיינינן מפרו של אהרן דא״כ הו״ל למי׳ אלא. ועוד דלפום סוגיין כולהו אוקמתי בתריתא פירושא דקמיתא אבל כולהו מיירו באותו פר ואיל עצמו אלא דמעיקרא נקטינן פר אחד ואיל אחד סתמא. והדר מפרשי׳ דהוו שלו והדר מפרשי׳ דשאני הכא דהוו פר לעולה וחד לחטאת. גם מה שפרש״י ז״ל לקמן דנין יום הכפורים דאית ביה נמי פר ואיל שלו רצה להשמר מקושיא זו לומר דמפר ואיל דמוספין דיינינן אלא דאתי׳ לומר דהא עדיפא שיש עוד עמו פר ואיל שלו מה שאין כן בראש השנה גם זה אינו נכון דלישנא דדנין פר ואיל שלו משמע דמינייהו גופייהו דיינינן. לכך פר״ת ז״ל דהשתא נמי מפר ואיל דיינינן והא דפרכינן הניח׳ למ״ד יום הכפורים איל אחד ה״פ דאנן אמרי׳ דמעצרת לא דיינינן משום דכתבינן ביה שני אלים ואע״ג דכתיב ביה נמי איל אחד במוסף שלו ולהכי פרכינן דלמ״ד דיום הכפורים יש במוסף שלו שני אלים לא נגמר לדידיה ואע״ג דאית ביה באהרן איל א׳ והא דפרש״י ז״ל במלואים איכא פר ואיל מדכתיב קח לך עגל וכו'. הקשה ר״ת ז״ל דהיכי יליף יום הכפורים שכתוב בו פר ממלואים שכתוב בו עגל בן בקר דהא אמר ר׳ מאיר בפ״ק דראש השנה כל מקום שנאמר בתורה עגל סתם בן בקר בן שתי שנים: פר בן ג׳ שנים. ולכך פר״ת דדיינינן מדכתי׳ בפרשת צואת המלואים. לקח פר בן בקר אחד ואלים שנים. והיו משלו כדכתיב מאשר לאהרן ומאשר לבניו. ואע״ג דכתיב אלים שנים לא חשבי׳ אלא האחד שהיה עולה דאיל שני שלמים היה ואין זה נכון חדא דבכולא סוגיא נקטינן קח לך משלך והוה לן למנקט מאשר לאהרן ועוד שהקרבן ההוא הוה בז׳ ימי המלואים בתוך ימי פרישה ולא הוי דומיא דיום הכפורים דאתא לבתר פרישה ועוד היכי נקטינן סתם פר אחד ואיל אחד כיון דכתיב ואלים שנים לכך הנכון כפרש״י. ודקאמרת היכי ילפי׳ פר מעגל י״ל דסוגיין כר׳ יוסי דאמ׳ במס׳ פרה דפר בן שתי שנים כעגל בן בקר. אי נמי כר׳ מאיר ואף בן שלש קאמ׳ והוא הדין בן שתי שנים. והכי תנן במסכת פרה כל מקום שנאמר בתורה פר בן שתי שנים שנאמר ופר שני בן בקר דברי רבי יוסי וחכמים אומרים אף בן שלש רבי מאיר אומר אף בן ארבע: אלמא רבי מאיר אף בן שלש קאמר וא״ת אכתי קשיא דר׳ מאיר אדר׳ מאיר דהכא אמר אף בן שלש והכא קתני אף בן ארבע י״ל דההיא דמסכת ר״ה בשאמר פר סתם ודמס׳ פרה בפר בן בקר דאיירי ביה ר׳ יוסי. א״נ דלר׳ מאיר לא שני ליה בין פר לפר בן בקר: ובן שלש דקאמ׳ בראש השנה לאו דוקא כלל ורש״י ז״ל כן פי׳ במסכת ר״ה פר בן שלש ואפי׳ אמר פר בן בקר. לומר דכי אמר פר סתם היה לנו להרבות בשנים יותר מהיכא דאמר בן בקר דמשמע קטן מה שאין כן בעגל דמשמע קטן וכשאמר פר בן בקר בא לומ׳ שקרוב לבקר ובתורת כהנים אמרו עגל בן בקר בן שתי שנים מדכתיב עגל בן בקר ואיל לעולה תמימים השוה אותם הכתוב בשנים. הלכך אשמעי׳ רבי מאיר בראש השנה דאפי׳ פר סתם בן ג׳ והוא הדין בן שתים וכל שכן בן ארבע ואשמעי׳ בפרה דאפי׳ פר בן בקר בן שלש ובן ארבע:

לאפוקי עצרת דשני אלים נינהו וקשה דבעצרת נמי איכא איל אחד במוסף שלו בפרשת פנחס וי״ל דמהתם ליכא למיגמר דהא כתיבי ביה שני פרים וא״ת והלא במלואים איכא נמי שני אלים כדכתיב עגל בן בקר לחטאת ואיל לעולה. וכתיב ושור ואיל לשלמים תירצו בתוספות דמ״מ ליכא במלואים זוג אחד של שני אלים מענין אחד שיבאו עם הפר כדאיתא בעצרת. דזוגות דמלואים פר לחטאת ואיל לעולה ושור ואיל לשלמים.

אפילו תימ׳ ר׳ אלעזר ב״ר שמעון התם וכו׳ לאפוקי עצרת דתרוייהו חובת היום נינהו ולא גרסי׳ דתרוייהו דמוספין נינהו וטיעותא היא שהרי אין שני אלים בקרבן מוסף אלא לחובת היום עם שתי הלחם.