ריטב"א על יומא לז:

הקורא ק״ש עם אנשי משמר ואנשי מעמד לא יצא. פי׳ לאו דוקא אלא שלא קיים מצותו כראוי. ודכותה הא דאמרינן התם לא קיימת מצות סוכה מימיך ואמרי׳ נמי כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו וכבר פרישנא לה בפ״ק דברכות בס״ד:

אמר אביי לשאר עמא דירושלם. פי׳ דההוא סימנא דנברשת אינו לאנשי משמר ואנשי מעמד אלא לשאר כל העם שבירושלם. ודקארי לה סבר דכיון שבתוך המקדש היה הסימן מסתמא לא היה אלא להיות סי׳ למשרתים במקדש. והקשו בתוספות דבהא אמר אביי שזמן ק״ש לאחר זריחת חמה ואלו בפ״ק דברכות אמרינן אמ׳ אביי לתפילין כאחרים לק״ש כותיקין דתניא ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה. אלמ׳ זמן ק״ש קודם הנץ החמה ור״ח פי׳ דגומרין אותה ר״ל שאומרין אותה עם הנץ החמה כדכתי׳ ייראוך עם שמש. והיראה זו ק״ש שיש בה קבלת עול מלכות שמים ולא נהיר כדמוכח התם. והנכון דהא דהכא לעיקר דינא וההיא דהתם למצוה כדי להתפלל תפלה עם הנץ החמה כדכתיב ייראוך עם שמש דהיינו תפלה וכדי לקיים סמיכת גאולה לתפלה מקדים ק״ש קודם הנץ החמה ודוקא לותיקין שמדקדקין בכך אבל לשאר עמא שאינם יכולין לעשו׳ כותיקין זמנם לאחר הנץ החמה כדאמ׳ הכא וא״ת והא אמרינן התם הלכה כאחרים דאמרי׳ זמן ק״ש משיראה את חברו ברחוק ד׳ אמות ויכירהו. וליכא למימר דהא דאביי פליגא אההוא פסקא חדא מדלא חזינן לאביי דפליג התם עלה ועוד דא״כ למאן דפסק התם הלכה כאחרים הא מתנייתא דהכא היכי מפרש לה ר״ל דההיא דהתם ליחידי׳ אבל הא דהכא לצבור שמתאחרין להתאסף לתפלה וכמו שנוהגין היום בצבור ובדוכת׳ פריש׳ לה שפיר בס״ד:

אם שכב ואם לא שכב. לא דק דהא לא כתיב בכל הפרשה אם שכב. והכי כתיב ואת כי שטית תחת אישך וגו׳ ואיידי דנקט ואם לא שכב נקט נמי אם שכב והכין אורחא דתלמודא: