ריטב"א על יומא כח:

גמרא אמר רב ספרא צלותיה דאברהם אבינו מכי משחרי כותלי פירשו הגאוני׳ ז״ל וכן כתו׳ בספר הערוך דאברהם לאו דוקא אלא תפלת האבות ונקט אברהם שהוא אב לכולם ועקרם וא״ת והלא יצחק תקן תפלת המנחה כדאיתא בפרק תפלת השחר תירצו בתוספות דאף אברהם היה מתפלל אותה אלא מפני שיצחק תקן אותה לכל העולם תלה אותה הכתוב ביצחק כדכתיב ויצא יצחק לשוח בשדה והא דאמרי׳ מכי משחרי׳ כותלי היינו מתחלת שבע שהוא חצי היום שהשמש עומד בחצי השמים והכותלים המערבים שהשמש זורח בהם בשחר משתחררים בתחלת חצי היום ונפק׳ לן מדכתיב לפנות ערב כשהשמש פונה למערב שזהו בתחלת חצי היום ורב ספרא ודאי בעקר הדין אתא לאשמועינן שיתפלל אדם בעת ההיא דאי לאשמועי׳ מאי דנהיגי אבות מאי קמ״ל מאי דהוה הוה:

אמר רב יוסף ואנן מאברהם נקום ונגמר אמר ליה עולא תנא מאברהם גמר וכו׳. פרש״י ז״ל דהשתא קס״ד דרב יוסף קשיא ליה וכי מאברהם בא רב ספרא ללמדנו ומי יוכל להיות זריז כמותו והלא אין שום אדם יכול להיות זריז כמותו והיינו דאהדר ליה עולא דהא חזי׳ דתנא יליף זריזות מאברהם לענין מילה כדתניא כו׳ ואתא רבא ופי׳ דהא לא קשיא ליה לרב יוסף אלא קשיא ליה דמתני׳ דפסחים משמע שאין לו להתפלל תפלת מנחה באות׳ שעה עד שש שעות ומחצה זו שטת רש״י ז״ל לפי פירושו. אבל ר״ת ז״ל פי׳ ואנן מאברהם נגמר שהיה קודם מתן תורה הא ודאי מאי דעבד לגרמיה עבד וקס״ד דבעי לומר רב יוסף דאפילו במידי דלא אשכחן דפליג אדאורייתא לית לן למיגמר מאברהם כי שמא נתנה תורה ונתחדשה הלכה. ופריך עולא דהא תנא ודאי שפיר גמר מאברהם לענין מילה ואע״ג דלא אשכחן הכי בדאורייתא כלל ואמר רבא דרב יוסף הכי קשיא ליה דתנא דפסחים פליג על הא דאברהם ואנן אתנאי אית לן למסמך ולא על דברי האבות שהיו קודם מתן תורה שהרי חכמים יודעים כי נתנה תורה ונתחדשה הלכה הא במאי דלא פליג על דברי חכמים ודאי שפיר גמרי מן האבות זה דרך ר״ת ז״ל ובדרך זה פירשו הגאו׳ ז״ל וכתוב בספר הערוך ויש מקש׳ על פי׳ זה גם על פי׳ רש״י ז״ל ובמה שכתבנו נתיישבה הסוגיא יפה לכל חד וחד:

דתנן ערב פסחים שחל להיות בשבת תמיד נשחט בשש ומחצה וכו׳. פי׳ והיו מקדימי׳ שעה אחת מפני שהיו צריכין לשחוט את פסחיהם לאחר התמיד ולצלותם מבעוד יום ואילו היה אפשר להקדים שחיטת התמיד קודם לכן היו מקדימי׳ אלא ודאי שאי אפשר להקדים זמן שחיטתו ותפילות כנגד תמידים תקנום דאלמא אין להתפלל תפלת המנחה אלא לאחר שש שעות ומחצה והא דלא כאברהם אבינו שהיה מתפלל מתחלת שבע ודחי׳ ודילמא שאני כתלי בית המקדש דלא מיכווני פרש״י ז״ל לפי שהיו עבות מלמטה ומתקצרות מלמעלה ולא היו משתחררים הכתלים עד לאחר שש שעות ומחצה ולפיכך לא היו שוחטין את התמיד קודם לכן ותמיהא מילתא מאי קא משני תלמודא וכי בכתלי בית המקדש תליא מילתא או בכתלי בית המקדש היה סימנא דאברהם הא בחצי היום תליא מילתא וי״ל דאנן ה״ק דרבנן לא בעו למקבע זמן שחיטת התמיד אלא בסימן הנראה במקדש ועוד דמשחררי כתלי בית המקדש לא משמע להו לאינשי שהוא חצי היום ואם באנו להקדים קודם לכן סבורי׳ לומר כי מותר לשחוט את התמיד קודם חצות ויביאוהו לבית הפסול ויבאו גם כן להתפלל תפלת המנחה קודם חצות ולפיכך תלו הזמן בכותלי בית המקדש:

אי נמי שאני אברהם דאיצטגנינות גדולה היתה בלבו. פי׳ דאברהם שהיה בקי בשעות יכול לצמצם ואל יבא להקדים אבל שאר כל אדם הרויחו להם חכמים זמן עד שש שעות ומחצה מפני שאם אנו מתירין להם בחצי היום בצמצום וכי משחררי כתלי יבאו קודם לכן:

אי נמי שאני אברהם דזקן ויושב בישיבה. פי׳ של דבר מדהוה חכם גדול באיצטגנינות שלא יטעה בשעות היה חכם בתורה ויושב בישיבה קבוע ולא יטעה להקדים קודם זמן:

גרסת הספרים היו במצרים ישיבה עמהם דכתיב לך ואספת את זקני ישראל היו במדבר ישיבה עמהם דכתיב אספה לי כו׳ ויש נוסחאות שונות שגורסין היו במצרים ישיבה שנאמר אספה לי שבעים וכו'. ולפי גרסא זו אסיפיה דקרא סמיך דכתיב אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו ודרשי ליה במדרש שהם היו זקני העם ושוטריו במצרים ולאשמועינן האי דרש׳ נקט האי קרא ושבק מאי דכתיב לך ואספת את זקני ישראל שנאמר במצרים והכין אורחא דתלמודא:

יצחק יושב בישיבה הוה דכתיב ויהי כי זקן יצחק. פי׳ ואין זקן אלא זה שקנה חכמה ואיכא למידק והא בסופיה כתיב ותכהין עיניו מראות וביעקב נמי דכתיב כבדו מזוקן הא כתיב ביה לא יוכל לראות אלמא זקנה דרוב ימים משתעי קרא וי״ל דחס ושלום דמשום רוב ימים כבדו עיניהם דהא כתיב וקויי ה׳ יחליפו כח אלא אדרבה מרוב רגילותם בישיבה ותושיה שמתשת כחו של אדם כבדו עיניהם ולא יכלו לראות ובשבחם בא הכתוב ולא בגנותם:

ודילמא שבע מצות ומילה. פי׳ והיינו מצוותי חוקותי ותורותי כי המילה חק אשר שם בשארו כמו שתקנו בברכת המילה:

אפילו עירובי תבשילין אומרים בתוספות שנסתפק ר״י ז״ל אמאי נקט עירובי תבשילין יותר מכל מצוות דרבנן ואמאי קיל טפי ונראה דהיינו קילותא שאינה אלא לזכר בעלמא שיברור מנה יפה לשבת ואקילו בה דסגי בכזית לכל העומדים בתוך התחום כדאיתא התם:

ואי בעי׳ אי׳ מאן דקאי אארעא אמ׳ איהו האיר פני מזרח עד שבחברון. פרש״י אמר העומד בגג כבר האיר פני מזרח עד שבחברון ואמר ליה אידך דקאי אארעא הן כלומר די בכך וזה אני שואל:

יום המעונן היה ומפציע לכאן ולכאן: פירוש תימור הלבנה היה מפציע לכאן ולכאן מפני עננים שהיו עומדין בפניו והתימור מתפצל ויוצא בין בקעי העבים:

ש״מ יומא דעיבא כוליה שמשא. פי׳ שהוא מתפזר ויוצא בין בקעי העבים לכאן ולכאן והשמש יוצא בכל שכנגדו אפילו במקום שלא היה נוגע כשהיום ברור ונפקא מינה לשטוחי עורות פירוש כי לשון חכמים דרש אי נמי לכדדרש רבא אשה לא תלוש בחמה שביום המעונן לא תלוש בשום מקום שהוא כנגד השמש בכל הרוח ההוא וכדפרי׳ בדוכתה: