ריטב"א על יומא כ:

אלא אמר רבי יוחנן ממשמע שנאמר כל הלילה איני יודע שעד הבקר ומה ת״ל עד הבקר תן בקר לבקרו של לילה פירש רש״י ז״ל דסתם בקר היינו מעמוד השחר וכשכתב עד בקר בא להקדים בקר אחר וכיון שלא פי׳ לך הכתוב שיעורו מסתמ׳ היינו מחצות והיינו בשמשלה האור ברובו. ואם לא משלה האור ברובו היינו דאמ׳ קרא כל הלילה והקטיר ואם משלה האור בכולו הרי הוא חשוב מיד כאפר והיינו דכתי׳ כל הליל׳ והרים מאשר אכלה האש כבר ועל הרוב כבר משלה האור ברובו בחצות ויש שנתאכל לגמרי ואפילו מאשמרת הא׳ ודכולי עלמא מצות הרמת הדשן מאיכול בשר העולה וכן שנינו במס׳ תמיד נטל מחתה של כסף ועלה לראש המזבח ופנה הגחלי׳ אילך ואילך וחתה מן הגחלי׳ המאוכלות וירד ופי׳ רבי׳ חיים כהן ז״ל דאאיברי עולה המאוכלין קאי שנ׳ והרים את הדשן אשר תאכל האש את העולה וכן כל הסוגיא.

מעלין בקדש ולא מורידין. פי׳ ואין כאן אדם חשוב כמותי להיות עומד תחתי לסיים דרשא שלך.

והיה קולו נשמע לשלש פרסאות איכא למידק דהא תנן במסכת תמיד כי מיריחו היו שומעין קול גבני כרוז. ויש שתירצו דאין הכי נמי אבל הכא כך היה המעש׳ שאגריפס שמע קולו ג׳ פרסאו׳ כי לא היה יוצא ממקום רחוק יותר. ולא נהיר חדא דהא כיון דרישא קתני והיה קולו נשמע שלש פרסאות מכלל דדוק׳ הוא ועוד א״כ מאי האי דכהן גדול דקאמר משובח ממנו ויש מתרצים כי הברת הקול היה נשמע ביריחו אבל תכונת דברים לא היו שומעין אלא עד ג׳ פרסאות וכהן גדול משובח ממנו ששומעין קול דבריו עד יריחו. ולא נהיר דא״כ הוה ליה לתלמודא לפרושי דהא נמי איכא בינייהו כדקא׳ דאיכא בינייהו חולשא ויממא. ור״י ז״ל פירש דפליגן אהדדי דהכי נמי פליגן אהדדי סוגיא דלקמן פרק טרף בקלפי בענין קול שער גדול שנפתח. בהדי סוגיא דתמיד דאלו בתמיד אמרי׳ שהיה נשמע עד שמנה תחומי שבת וכדבעינן למימר קמן בסד״י.