ריטב"א על יומא טז

והתנן כל העזרה וכו׳ עד והמותר מן הכבש לכותל ומקום הננסין. פי׳ רחב העזרה קל״ה אמות והנה פרוס ממנה ק׳ ועשר אמות ונשארו כ״ה אמות תן מהם ד׳ אמות לד׳ שולחנות נשארו כ״א אמות תן מהם מחצה לננסין שהם עשר אמות וחצי ועשר אמות וחצי מכותל הדרום ועד הכבש. ובזה תמצא כי המזבח עומד בדרום כיצד חצי רחב העזרה ס״ז אמות וחצי פרוס אותם לדרום בין הכותל ולכבש עשר אמות וחצי. והכבש והמזבח ס״ב אמות הרי ע״ב וחצי טול ס״ז אמות וחצי של חצי עזרה נשארו חמש אמות מן המזבח לצד צפון. נמצא סוף היסוד מגיע למזוזת פתח ההיכל הצפוני כי בחצי פתח ההיכל חצי העזרה והחמש אמות של פתח הנותרים לצפון הם כנגד החמש אמות הנותרים מן המזבח לצד צפון ומ״מ אכתי לא מכסי פתחא דהא שתי אמות של כניסת היסוד והסובב שהיו מגולין כנגד חלל הפתח הצפוני ובדידהו מיחזי דלא מפייסי לרבנן והיינו דלא מוכחי׳ מהא דהכא דסתם מתני׳ דכותל מזרחי רבי אליעזר ואע״גב דהא דמזבח רבי אליעזר דאמר התם דמזבח בדרום קאי. משום דהא דמזבח לא מוכחא דמכסי פתחא דהר הבית וזה ברור וא״ת מ״מ הא סתמא דמדות דמזבח מני דהא כרבי יהודה לא אתיא כדאמרן ולא אתיא נמי כרבי יוסי דאמר התם דכוליה מזבח בצפון. ולא כרבי אליעזר בן יעקב דאמ׳ כוליה מזבח בדרום ולא אשכחן בשום דוכתא שום דעת רביעית דלימא דרובו בדרום ומיעוטו בצפון. וי״ל דאתיא כרבי אליעזר בן יעקב והמותר הזה לא נחלק אותו חציו לננסין וחציו בין הכבש לכוחל הדרומי אלא נותן חמשה אמות ומחצה בלבד בין הכותל ולכבש והשאר בין הננסין והשולחנות נמצא כל המזבח בדרום. כיצד ס״ב אמות של מזבח וכבש וחמש אמות ומחצה בין כבש לכתל דרום הרי ס״ז אמות וחצי כשיעור חצי רחב העזרה וא״ת א״כ לרבי יהודה נמי לא נחלוק כל המותר בשוה ונתן מהם כ״א אמות וחצי בין הכבש והכותל ונמצא מזבח מכוון כנגד היכל וכותליו כיצד כ״א אמה וחצי בין הכבש ולכותל. ול׳ של כבש וי״ו של חצי המזבח הרי ס״ז וחצי כחצי רחב העזרה נשארו מן המזבח י״ו אמות כנגד חצי פתח ההיכל וכנגד חמש אמות של חלל ההיכל לצפון וכנגד שש אמות של עובי הכותל ואתיא שפיר כר׳ יהודה. י״ל דהא לא אפשר דא״כ לא נתתה (לכל) מקום השולחנות והננסים כי אם ג׳ אמות וחצי וזה אי אפשר שהרי השולח׳ לא סגיא להו בלא ד׳ אמות לכל הפחות כי ד׳ שולחנות היו. ובתוספתא קתני דמקום השולחנות שש אמות. ואפילו תימא דננסים ושולחנות חשיב כחדא אכתי לא אתי חושבנא לר׳ יהודה הלכך על כרחין ר׳ אליעזר היא וכדאמר׳ מכיון דלא אשכחן במזבח דעת רביעי. כל זה מיסודו של רש״י ז״ל ושל ר״י ז״ל בעל התוספות: