ריטב"א על יבמות פה.

א"ד קיחה איצטריכא ליה פי' א"ד מדר' יהודה אמר רב אתי לן אפי' שאינו לאו שאינו שוה בכל דכלל חטאת האדם הוא והא דאצטריך לא יקחו יתירא היינו משום דסד"א דניגמר מטומאה דכתיב ביה בני אהרן ולא בנות אהרן:

אלו כהני בחללי' וחללי' בכהנת לא קתני פי' אלמא כשם שהכהנים מוזהרים בחללה כך כהנות מוזהרות בחללי דאי לא ליתני מיהא אכהנות בחללים ופרקי' דכיון דלא מצי למיתני התירא להני בהני ולהני בהני לא קתני כלל להו בחד צד:

דרדקי הכי א"ר יהודה אמר רב לא הוזהרו כשרות לינשא לפסולי' וכן הלכ':

מתני' שניות מדברי סופרי' שנייה לבעל ולא שנייה ליבם פי' כשהם אחים מן אב ולא מן האם ונושא אם אמה שלו ואינה שנית לאחיו או שנשא אם אמו של אחיו שהוא שנית לאחיו היבם בלבד:

אין לה כתובה פרש"י ז"ל אפי' נכסי צאן ברזל שהכניסה לו שאף היא נקרא כתובה ולא בלאות פי' רבי' ז"ל (במשנה) שאין לה אפי' בלאותיה קיימי' ואע"ג דאמרי' דעוברת על דת לא הפסידתן ואפי' זינתה שאם היא זינתה בלאותיה לא זינו דהכא מפני שהיא מרגילתו הוסיפו לקונסו אפי' בבלאותיה הקיימי' ויש שהקשו על רבי' ז"ל מהא דאמרי' בשלהי פרק אלמנה נזונית דאמר רב כהנא משמי' דשמו' לא שנו אלא בלאות של נכסי מלוג אבל בלאות של נכסי צאן ברזל יש לה דקנסו רבנן לדידה בדידה ולדידיה בדידי' ואוקימנא אשני' ולאו קושיא היא דהתם אמרי' דהא דרב כהנא פליגא אדרב נחמן דאמר עיילא לה גלימא פירי הוי ורב כהנא סבר קרנא הוי דאי פירי הוי הא תנא ליה ולא פי' ואנן קי"ל כרב נחמן בדיני הילכך אליבא דרב נחמן אין לה בלאות של נכסי מלוג וכדקתני שאין לה פירות שאכל ולא בלאות של נכסי צאן ברזל ומי' דוקא מה שבלו כבר דומיא דפירות שאכל אבל בלאותיה הקיימים יש לה והתם אמרי' דמנה מאתים אין לה אבל מאתים ותוספ' שהוסיף לה מדעתו יש לה כי הוא רנה ליזוק בנכסיו וכ"ש שיש לה נכסי נדונייתא הקיימים ובהדיא אמרי' התם אי איתנהו אידי ואידי אית לה:

ולא פירות פרש"י ז"ל וכ"פ בירושלמי שאינה מוציאה ממנו פירות שאכל כבר ואעפ"י שאכלם שלא כדין דפירות תחת פרקונה והוא אינו חייב לפדותה דלא קרי' ביה ואותבינך לי לאנתו:

ולא מזונות פי' לא בחיי הבעל ולא מן היורשים וראיה גמורה לזה דבתוס' קתני יש לה מזונות וההיא דאלמנה אוקימנ' לה לאחר מיתה מכלל דשניי' אפי' לאחר מיתה אין לה וזה ברור ובתוספת אמרו אינה כאשתו לכל דבר אין לה כתובה ולא פירות ולא בלאות ואינו זכאי לא במציאתה ולא במעשה ידיה ולא בהפרת נדריה ויורשה ומטמא לה אלמנה לכ"ג גרושה וחליצה לכהן הדיוט הרי הן כאשתו לכל דבר יש להן כתובה ופירות ומזונות ובלאות וזכאי במציאתה ובמעשה ידי' ובהפר' נדריה ויורשה ומטמא לה ע"כ:

הולד כשר פי' ואפי' מוזהר לכהונה לא הוי תדע דבגמרא אמרי דחלוצה אינו מרגילתו כיון דפסול לה מדרבנן ושני' מרגילתו אלמא לא פסיל לשני כלל ולא לזרעה ואפי' מדרבנן לשויי ביאת זנות ושיהא הולד חלל מדרבנן:

וכופין אותו להוציא פי' ועפ"י שיש לה בנים והם מודהמי' ביצאתו ואיכא לעז עליהם הכא לא חיישי'

אלמנה לכ"ג וכו' עד יש להם כתובה פי' כתובת אלמנה שלימה כאישה דעלמא ומיירי כלה מתני' ותוספת' ובריית' דעלה כשהכיר בה אבל אם לא הכיר בה הרי הטעתו ואין לה כלום ואפילו בלאות של נכסי צאן ברזל אלא אותם שהם קיימים בלבד ויש לה בלאות של נכסי מלוג אע"פ שכלו לגמרי כדין אילונית כמו שכתוב רב אלפס ז"ל פ' אלמנה נזונית ושם נכתבו דינים אלו בארוכה בס"ד:

גמרא בעי מיניה בני בירי מרב ששת שניה לבעל ולא שניה ליבם יש לה כתובה או לא וכו' פי' עיקר בעיי' אי משוינן הא שאין לה כתובה על בעלה משום קנס כאלו אין נכסי' לבעלה דנתנו לה כתובה מיבם או דילמא דלא תקון לה כתובה מיבם אלא כשהיא כשירה אף לבעלה ומשום דלא הוו לה נכסי' דהכא לא חשו אם תהא קלה בעיניו להוציאה. וא"ת במאי עסיקינן אם כשלא כנסה פשיטא שלא תקינו לה כתובה מיבם ואף כשאין לבעלה הראשון נכסים ואם כשכנסה היאך אפשר להשהותה בלא כתובה ותהא בעולתו בעילת זנות וי"ל דלעולם כשכנסה והוא בא לגרשה והיא תובעת כתובה בתקנת' דרבנן הא כשבא לקיימה אסורה לו להשהות' מבלי שיכתוב לה כתובת מנה ואיפשיט' בעיי' שאין לה כתובה מיבם. ולענין שני' ליבם ואינה שני' לבעל אם יש לה כתובה מן הבעל שכנסה בהיתר אי לא בעיא היא בירו' ולא איפשיטא ולפום האי שיטתא אין לה כלל תיקון דממונא אבל דעת רז"ל שאין זה שיטת תלמוד שלנו וע"כ לא מספקא לן לקנסה מן מיבם שאינה שני' לו אלא מטעמא דשורת הדין כתובת' על נכסי בעלה הראשון אבל בזו שאין שני' לבעל וכדין תורת כתובתה ממנו אין לנו לקנסה כלל לגבי בעל אבל אם בא הבעל לקנסה קנסי' ליה מיניה כדקנסי בשני' דעלמא וזה ברור וכן הלכה:

מכלל דאית ליה מיבם פירוש דאע"ג דבעיי' איפשיטא מ"מ צריכים אנו לתרץ הברייתא דלא תהוי משבשתא ובהא מצי למגמר מינה:

בעא מיניה רבי אלעזר מר' יוחנן אלמנה לכ"ג וכו' יש להם מזונות או לא ה"ד אלימא דיתבה תותי בעלה פי' והוא תובעת שיפסקו לה מזונות להבא השתא בעומד והוצא קאי מזונות פסקי' לה פשיט' דלית לה. לא צריכה כגון שהלך בעלה למדינת הים וכו' וא"ת ונוקמה כגון שהיא תובעת מזונות שאכלה כבר כל שלותה או שהוא תובע ממנה מה שאכל' משלו וי"ל דהא נמי פשיטא דאי מדידיה אכלה ושתה דמחל לה ואם גלגלה היא ואכלה משלה פשיטא דאין לה. ולותה ואכלה פרש"י ז"ל ואלו אשה דעלמא היה הבעל חוב תובע לאשה והאשה תובע לבעל וגובה ממנו ולמדנו מדבריו ז"ל דאין לבעל חוב על הבעל תביעה ואין האשה כשלוחו של בעל בענין זה כיון שהוא לא אמ' לו וכן עיקר ושלא כדעת קצת רבותי' ז"ל:

מאי פי' כיון שעתה היא גובה מן הבעל מי חיישינן שמא תתעכב אצלו ואעפ"י שהיא גובה לשעבר בלבד וכדמפרש ואזיל. מזוני תנאי כתוב' נינהו ומדאית לה כתובה אי' לה מזוני וא"ת אי מה"ט יהבו לה מזונו' להבא הא ליתא כי היאך ניפסוק מזונות להבא למי שאנו אומרים שיוציא:

או דילמא כתובה דלמשקל וכו' אמר ליה רבי יוחנן אין לה והתני' יש לה פירש רבותינו ז"ל דלאו רבי אלעזר פריך לה דאם כן מאי קבעי אלא תלמודא הוא דפריך לה וא"א דר"א פריך לה ויודע היא הבריתא הזאת אלא שלא היה ברור לו פירושה הד' שא"א לדון שיש לה לעולם ולא אמרי' בה מזוני תנאי כתובה נינהו ולהכי פריך ליה ומאי ניעביד מן הברית' דקתני יש לה ופריק דההיא לאחר מיתה וכן הלכה:

ותימא מילתא כיון שאין לה מזונות ממנו בחייו היאך אמרי' בתוספת' שהוא זכאי במעשה ידיה והא מעשה ידיה תחת מזונות הם וקי"ל מזוני עיקר כדאיתא בפ' אעפ"י וליכא למימר דכי קתני זכאי במעשה ידיה איורשי' קאי דהא לא משמע לישנ' הכי מדקתני ובהפרת נדריה ויורשי' וי"ל דה"ק שאם זן אותה ושתקה זוכה במעשה ידיה שעשתה כל אותו זמן ולא אמרינן מחל לה לגמרי אלא הרי הוא גובה ממנו מעשה ידיה או תתן לו מזונותיה:

א"ד א"ל יש לה והא בעמוד והוצא קאי א"ל אין לה ק"ל מאי מקשה הא בעמוד והוצא קאי דההוא טעמ' לא איתמר אלא בתובעת מזונות להבא כדאיתא לעיל וכעין שלותה ואכלה דבעיי' כדקיימא בלישנא קמא ולא אמרו איכא דאמר אלא בתשובתו של ר"י בלבד. ותו ק"ל מה חדוש אמ' לו ר' אלעזר עתה עד שחזר בו עתה ר' יוחנן והנר' לי בזה דבין ללישנא קמא בין ללישנא בתרא ר' אלעזר סתמא בעא מר' יוחנן אלמנה לכ"ג אם יש לה מזונות אם לא ומאי דאמרי' לעיל ה"ד וכו' לשון הגמ' היא בכמה דוכתי דאי לאו הכי הול"ל דיתבה תותי בעלה לא קמבעיא לי כי קמבעיא לי וכו' ור' יוחנן אהדר ליה סתם בהאי לישנא בתרא יש לה וסבר ר' אלעזר דדילמא לגמרי קאמר ואפי' מחיים דכיון דיש לה כתובה מזוני נמי אית לה ופריך לה והא בעמוד והוצא קאי א"ל אין לה כלום דבכי הא ודאי אין לה ומשום דהדר א"ל סתם אין לה ולא בירר לו כלום ופריך ליה והא תניא יש לה והיכי מפרשי' מתני' א"ל בריתא לאחר מיתה כלומר ואנא נמי כי אמר לך מעיקרא יש לה היינו לאחר מיתה כי סבור הייתי דפשיטא לך שאין לה מחיים ויש מפרשים בעניינים אחרים וזהו הנכון בעיני:

גרש"י ז"ל מפני מה אמרו אלמנה לכ"ג יש לה כתובה מפני שהוא פסול והיא פסולה וכ"מ שהוא פסול והיא פסול' לא קנסו אות' בכתובה ופי' הוא ז"ל דאלמנה לכ"ג פסול הוא שלא לעבוד עבודה עד שידירנה הנאה וכ"מ שהוא נפגם על ידה או שהיא פסולה לא הוצרכו חכמי' לקנסה בכתוב' כדי שתצא ממנו דבלאו ה"נ תהא קטטה ביניהם ותצא מפני פגמו של א' מהם אבל בשנויי שהוא כשר והיא כשרה הוצרכו לקנסה בכתובתה ור"ח ז"ל גורס כן אלא שהוא מפרש הכי קתני שהוא פסול על הולד הנזכר למעלה ואין הלשון הולם פי' זה. ויש שגורסים מפני שהוא כשר והיא פסולה פי' שאינו נעשה חלל ופסול עבודה מדרבנן בעלמא הוא וכל שמדיר הנאה על דעת רבים חוזר לכשרותו ולא חשיב פסול. וכ"מ שהוא כשר והיא פסולה קנסו אותו בכתובה פי' דמסתמא הוא היה הגור' נשואי' אלו ולדידיה בעי למקנס וא"ת א"כ ה"ט דר' דאמר מפני שהיא מרגילה ואוקימנא לקמן בחד לישנא דר' אמר לה וי"ל דהתם ר"ל שהרגילה והסיתה מתחלה לכך כדרפרש"י ז"ל והשתא ר"ל כי הוא הגורם עכשו והמקיי' הנשואי':