ריטב"א על יבמות סה.

ת"ר נשאת לראשון ולא היו לו בנים לב' ולא היו לו בנים לג' לא תנשא אלא למי שיש לו בנים פי' הא למי שהיו לו בנים כדי שיעור פריה ורביה תנשא ותטול כתובתה ואין מקח טעות כלל ואפי' לר' יהושוע וכדפרכי' לעיל נשאת לג' למי שאין לו בנים תצא שלא בכתובת' ואמרי רבוות' ז"ל דדוקא כתובה הוא דלית לה הא גיטא בעיא מדאורייתא ואעפ"י שלא הכיר בה ולא דמיא אילונית שלא הכיר בה דלא בעיא גיטה ואפי' מדרבנן כדכתיב בריש פרקי' דאילונית הוא מקח טעות ברור אבל בזו אפשר שהוא לא זכה ליבנות ממנה שהרי אין בה סימנין שאינ' ראויה לילד אלא דמשום חזקה בעלמא מפקי' להו ומפסדי כתובה אבל אפשר הוא שהיה בת בנים ולא הטעתו וקדושיו קדושין והא דאמרי' תצא בלא כתובה מיירי בשלא הכיר בה אבל הכיר בה יוציא ויתן כתובה דאפי' אילונית שהכיר בה יש לה כתובה דהא ידע ואחיל והכא נמי הוא אחית אנפשיה לספיקא ואחיל. ויש מרבותי' ז"ל שפי' דלר' דאמר דבתרי זמני הויא חזקה ה"ה דמשני נמי אין לה כתובה אם לא הכיר בה שהרי הוחזקה עמו כשבאת לגבו' כתובתה וכדחזי' לעיל גבי חייבי מלקיות בתרי זמני מענשינן ליה בזימנא תנינא דאתחזק ביה ואע"ג דמודה רבי בשור המועד דעד דנגח נגיחה שלישית לא משלם נזק שלם שאני התם דכי לא הדר ונגח מאי משלם והא דקתני הכא גבי שלישי תצא שלא בכתובה ולא קתני לה גבי שני ואע"ג דהא מתני' ר' היא י"ל משום דבעי לאשמועי' דג' כתובה הוא דלית לה הא גטא בעיא ומינה להדיא דמשני נמי לית לה כתובה. ותו אשמועי' דמג' תצא נמי שלא בכתובה לאלתר תוך י' שנים משא"כ גבי שני וקשה לפי' הא דאמרינן בסמוך איבעי' להו נשאת לג' ולא היו לה בנים מהו דלתבעו קמאי אלמא תרי קמאי כתובה יהבו לה ומסתמא דבעיין אליבא דר' היא דעל מתני' דר' בעי לה ועוד דהלכתא כוותיה והם ז"ל דוחי' בעין לרשב"ג היא דלא בעי לאוקומי נפשיה בפלוגת' אבל אליבא דר' אין כאן תביעה אלא מן הראשון. ואחרים פי' דודאי משני לר' ומג' לרשב"ג יש לה כתובה כפשוטה דמתני' וכפשוטה דבעיא וכן מוכח בירושלמי בפי' וכן מוכח מדאביי דלקמן דהוה ג' ונסבה אליבא דרשב"ג כדאית' לעיל. ואשכחן דיהבי לה כתובה כדאיתא בכתובות דאתי' לקמיה דרב נחמן ואמר ליה פסוק לי מזונות ופסיק לה שיראי ופסק לה וליכא למימר דאביי הכיר בה דכיון דאליב' דרשב"ג נסבה ועדיין לא הוחזקת כשנשאת לא חשיב הא הכיר בה ודק' להו וכיון דבשני הוחזקה מה לי שני מה לי ג' י"ל כיון שאין כאן דבר ברור ולא קנסוה בכתובה אלא כשנשאת שלא ברצון חכמים וכמו שלא קנסוה כשנשאת לג' שיש לו בנים ואפילו לר' יהושע ואעפ"י שבמלקות קנסוה בפעם שנית כבר פירשנו כי הטעם כדי לבער עושי רשעה וכשחזר ושנה בחט' מזיד גמור היה ושלא כדין עשה ולכן עשו חכמים לקנסו וא"ת והא תנאי כתובה הוא לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי מינאי י"ל שזו ראויה היא לינש' למי שיש לו בנים או למי שאינו ראוי להוליד ועוד דההו' תנאה אינו אלא לאפוקי היכ' שאינה יכולה לינש' משום דאגיד' ביה שאינה מגורשת גמורה אבל זו מותרת היא לשוק אלא שדבר אחר גרם לה להנש' וכאלו היא חולה או מניקה או מעוברת והשתא אתי שפיר אלמנה לכ"ג שיש לה כתובה ואם אית' לדר' אין לה כתוב' משני משום קטלנית הרי הוחזקה שנית בכהן זה ואפילו באירוסי' נמי לרב אשי דאמר מזל גורם אלא ודאי כדאמרן:

מי מצו אמרי לה איגלאי מילתא דאת הוא דגרמת וא"ת לפי פירושנו גבי שני הוא איגלאי לה ומאי שנא השת' מאות' שעה וי"ל דא"ה ס"ד דאפי' לר' אלימ' רשות' דידהו בשלישית וכאלו הוא ודאי גמור ודין הוא שתחזיר כתובה אפי' לאותן שנשאת להם בהיתר:

או דילמ' מצי אמרה להו השת' הוא דכחישי. ואסיקנא דיכלה למימר השתא הוא דכחישו וא"ת לג' נמי לימא לי' השת' הוא דכחישי ויתן לה כתוב' י"ל דשאני התם שלא גבתה עדיין. א"נ והוא הנכון דשאני שלישי שנשאת לו שלא ברצון חכמים ואין מקבלין טענה זו לפטור עד שתברר מש"כ בראשון ושני שנשאת להם בהתר נראין דברים דאפי' לא גבתה עדיין מהם תגבה עתה וכן דעת מה' הר"ם ז"ל:

איבעיא להו נשאת לרביעי והיו לה בנים מהו דתתבעינהו דאמרי לה שתיקותיך יפה ליך ומדבוריך דאמר אדעת' דהכי לא גרשתיך מתקיף לה רב פפ' ואי איהו שתקה אנן מי שתקינן ויש מקשים מהא דתנן בפ' השולח (גיטין דף מ"ו ע"ב) המוצי' את אשתו משום אילונית ר' יהודה אומר לא יחזיר עולמית נשאת והיה לת בנים והיא תובעת כתובה מן הראשון ר' יהודה אומר אומרי' לה שתיקותיך יפה לך מדבוריך פי' דאמר לה אדעת' דהכי לא גרשתיה ואמאי לא פרכינן כדפריך הכא רב פפא דאיהו שתקה אנן היכא שתקי' תי' בתוס' דאנן התם ודאי כי שתקי' איהו לא מצי מקלקל במידי דהא כשגרשה ע"מ שלא יחזיר עולמית ואפי' נמצאת שאינה אילונית וכדפריש התם גבי המוציא את אשתו משום נדר או משום שם רע ומיהו אם הבא היא לתבוע כתובתה יוכל לומר לה אדעתא שלא אוכל להחזיר ושאפרע כתובתה לא גרשתיך אבל הכא גרשה סתם בלא שום תנאי ויכול הוא להחזיר ולהכי אמר רב פפא דאם איתא דיכול לקלקלה כלל אפי' שתקה נמי ואע"ג דאיהי שתקה אנן לא נשתוק והוה לן למימר שיגרש ע"מ שלא יחזיר עולמית:

אמר רב פפא השת' הוא דברית פי' בתוס' דלהכי לא מצי לקלקלה משו' דיכלה למימר השתא הוא דברית מה שאם כן התם דבאילונית ליכא למימר השתא הוא דברות דאלו הות אילונית מעיקרא לית לה בריאותה. רש"י ז"ל פי' אלא אמר רב פפא ודאי דהכא לא מצי לקלקל' כלל ואעפ"י שגרשה סתם דכיון דעל הספק גרשה אדעת' דכל מילי גרשה וטעמ' דלא מצי למתבעי' היינו משום דיכול למימר השתא הוא דברית פי' לפי' דהתם גבי אילונית שנולדו בה קצת סימני אילוני' כשאמר לה משום אילונית אני מוציאך אומדן דעתי' דמוכח דמשום הכי מגרש לה וכשנמצאת שאינה אילונית גרושי' בטעות הוה והיה יכול לקלקלה ודאי אלמל' שאמרו לו ב"ד שיגרשנה בלא שום תנאי ושיור ודכוות' גבי המוציא את אשתו משום ש"ר וכו' כיון שבאו עדים בדבר מכוער שהיו רגלים לדבר וכן לענין נדר ודאי שנמצא ש"ר שאינו שם רע או לא נדרה יכול לקלקל אלמלא שיגרש ע"מ שלא יחזור עולמית ודכוות' גבי אשה שאין לה וסת שבפ"ק דנדה (דף י"ב ע"ב) שיגרש ולא יחזור עולמית דאי לא כיון דאיכא דם בלא וסת ידים מוכיחו' דע"מ כן מגרשה ואלו ידע שיש רפואה לא היה מגרש' אבל הכא שלא נמצ' בה סימנים אלא חזקה בעלמא שעמדה מלדת אין כאן סימן גמור ואולי הוא לא זכה ליבנות ממנה הילכך כשגרשה סתם אפי' על דעת שאולי תלד גרשה ואחי' נפשא לספקא ואינו יכול לקלקל כלל וטעמא דתפסיד כתובה שלה אינו אלא מפני שיכול לומר השתא הוא דברית וא"ת התם נמי תיפוק ליה דיכלה למימר השתא הוא דברית ולמה לו טעמא דשתיקותיך יפה לך מדבוריך. י"ל דהתם ליכא למימר הכי דאילונית לית ליה בריאותה כדלעיל. וא"ת אמאי לא תקינו לה הכא שלא יחזור עולמית כדתקינו התם שלא יכול לקלקל כלל י"ל כיון דבגרושי' התם אינו יכול לערער מטעמא דפרישנא לא רצו חכמים לקנסו:

הוא אמר מינה והיא אמרה מיניה פי' כל א' מהם בא בטענת בריא הוא דטוען דבריא לו דמינה הוא הדבר הגורם שרואה בה סימנין דאילוני' כגון שמתקש' בשע' תשמיש וכיוצא בו והיא טוענת בבריא מיניה הוא שמרגשת בו שאינו יורה כחץ:

אמר רבי אמי דברים שבינו לבינה היא נאמנת כלומר לענין שלא תפסיד כתובה ויש שפי' דהא מיירי בג' שבא לגרשה תוך י' דקי"ל שאין לה כתובה והיא באה לטעון שאין לה להפסיד כתובה דקים לה דמיניה הוא ובהא אמר ר' אמי שהיא נאמנת ולא אמרו שאין לה כתובה אלא בשותקת אבל לגבי ראשון ושני אפי' בשותקת נמי יש לה כתובה דלא הוי מקח טעות ולמה לה לטעון יותר ולמה הוצרכו להאמינה מטעמו של ר' אמי:

והא דנקט הוא אמר מינה אף על גב דבלאו הכי נמי אין לה כתובה בשותק' רבותא אשמועינן דאפילו הוא בא עליה בטענת בריא ואחר שהוחזקה שני פעמים אי אתיא איהו בטענת בריא יש לה כתובה. ואין זה מחוור דכיון שכבר הוחזקה איהי לאו כל כמינה לגבות כתובתה דא"כ אפסדתא לתקנת' דרבנן ואעפ"י דאיהו לא קים ליה ביורה כחץ והי"ל בריא ושמא אפי' הכי שמא דידיה עדיף כיון דאית ליה חזקה דממונ' והכי מוכח בתו' גבי היא אומרת מוכח עץ אני או היא אומר' משארסתני נאנסתי דאע"ג דאיהי בריא ואיהי שמא לא היתה נאמנת אפי' לר"ג אלא משו' מגו או משום דמסייע לה חזקה דגופ' והכא חזקה דגופא אגרעא לה כיון ששהתה בין עם הראשון בין עם השני י' שנים ולא ילדה וכיון דכן חזקה דממונא עדיף מטענת בריא שלה:

והנכון כמו שפי' קצת המפרשי' ז"ל דהכא עם הראשון ועם השני הוא הנדון כדס"ד דכי אמרי דיש לה כתובה היינו מן הסתם אבל אם הוא בא עליה בטענת בריא דמינה הוא אין לה כתובה מכיון ששהתה י' שנים ולא ילדה ואלו שתקה כך הדין אבל כשהיא טוענ' עליו בריא דמיניה הוא א"ר אמי שהיא נאמנת וכן פסק רב אלפסי ז"ל:

מאי טעמא היא קים לה ביורה כחץ ואיהו לא קים ליה פי' ה"ל ברי ושמא. ואם תאמר נהי דלגבי יורה כחץ הוי איהו שמא הרי טוען עליה בבריא דמינה הוא וה"ל בריא ובריא וי"ל דאפי' יהא כדבריו שהיא אינה ראויה להוליד אם הוא אינו ראוי להוליד ג"כ אין כאן מקח טעות וכיון שכן כל מילתא תליא בדידיה אם ראוי להוליד אם לא וא"ת כי משום דאיהי קים לה ואיהו לא קים ליה מהימנא טפי אדרבה אמרי' בפ' בתרא דנדרים גבי השמים ביני לבינך דמשום הכי אינה נאמנת דכיון דאיהי בביא' ידע' ביורה כחץ ואיהו לא ידע משקרא י"ל כמו שתירץ רב אלפס ז"ל דהתם איהי אתיא למיפק מיניה וחיישינן שמא עיניה נתנה באחר ומעיזה בו לומר טענ' שאינו יודע' בבריא אבל הכא שבא להפסיד' כתובה בטענת ספק לאו כל כמיניה כיון דאיהי בריא וכן פי' בתוס' ובספר המצות יש תירוצים אחרים הרבה יע"ש וזהו הנכון:

אמר איזיל ואינסיב אתתא אבדיק אנפשאי פי' ואינו רוצה להוצי' ולפרוע לה כתובת' קודם לכן והיא מונעת עליו שאלמל' כן אין לב"ד לכופו להוציא כל היכא דעביד הכי והיינו דאמר ר' אמי אף בזו יוציא ויתן כתובה כלומר שיכולה לעכב ומטעמו של ר' אמי אתה למד כן דקאמר כל הנושא אשה על אשתו יוציא ויתן כתובה והא לא מתמרא ודאי אלא כשהוא שלא ברצון אשתו יוציא ויתן כתובה ועל הא אתא רבא לומר נושא אדם כמה נשים אפי' שלא ברצון אשתו והוא דיכול למוקים בסיפוקייהו והלכתא כרבא. נמצא כחו של בעל גדול בזה מכחה שהוא יכול לומ' איבדוק נפשאי ואשא אשה אחרת ואם הוא אינו רוצה והיא טוענת עליו שישא אשה אחר' ויבדוק עצמו יכול לומר לה כל כמה דאגידה בי לא יהבו לי אחריתי ואפי' באה לפוטר' מחיוב עונה ושאר דברים וכ"ש אי אינה פוטרתו שיכול לומר לא בעיני למיקי' בסיפוקייהו דתרתי וכבר פי' כי כיוצא בזה שנושא אשה אחר' מפני מצות פריה ורביה כיון שהיא גרמה לו לא החרים רבי' גרשון ז"ל לנוש' אשה על אשתו ולא אזלי' בהא נמי בתר מנהגא כדכתיבנא בפ"ד אחין: