ריטב"א על יבמות סד:

ודילמא איהי הוא דלא זכאי וא"ת מאי קושיא דשמא שיש לו להוצי' וכו' י"ל כדפרש"י ז"ל אמאי דקתני שיתן כתוב' כיון דאפשר דמיני' הוא מוקים ממונא אחזק' מרי':

ופרקינן איהי כיון דלא מפקדא אפריה ורביה לא מיענשא ופי' ומסתמ' בדידי' תליא שנענש עד שיהו שם סימני' דמינה היא או שהוחזק בתרי זמני' לר' או בג' כרשב"ג וא"ת והא אמרי' בסוף פרקי' ואס"ד איתת' לא מיפקדא אפריה ורביה כתובה מאי עבידתא אלמא דכל היכא דלא מפקדא גריעותא דידה הוא דלא למשקל כתוב' וי"ל דההי' בדקים לן דמיניה הוא כיון שאינו יורה כחץ או שהיה זקן או שאינו ראוי להוליד והיא תובעת להתגרש והילכך אי מיפקדא טענתה טענה לגבות כתובה ואי לא לא והא אסיקנא התם דאע"ג דלא מפקדא נמי כיון דאתו מחמת טענה:

והוא דאתחזק ג' זמנין וא"ת והא רבא אמר לקמן דהלכה כר' בנשואין וי"ל דהכא אפי' רבי מודה משום דחזקת המשפחה אין לחוש לה בפחות מתלת זמנין. א"ל אביי פירש לר' יצחק חזי מר דקא שרי איסורא וסכנתא כלומר דקדק בעדותך יפה וא"ה (נ"ל ואהא) סמך עליה אביי ואזל ונסבה. אמר רבא ועכו"מז איכא דעביד הכי עובדא בנפשיה ועוד דהא איהו דאמר אבין דסמכא וכו' ומדלא אמר לי' רבא דאפי' לר' יצחק דילמא לא דמי נשואין למילה כדפרכי' בסמוך ש"מ דלרב' מילה ונשואין בהדדי נינהו ולא עוד אלא דהא אמרי' לעיל מתני' מני ר' היא ומייתי לה מדאפלוגי גבי מלה אלמא כי הדדי נינהו ולא עוד אלא דבסמוך אשכחן דאפליגו בהדיא בנשואין גופייהו וההיא ה"ל לאתויי לעיל על מתני' דהא מסתמא ידעי לה בי מדרשא לההיא ברייתא דנשואין דמייתי בסמוך אלא דבעי בבי מדרשא למינקט אידך ברייתא דמילה לאשמועי' אגב אורחי דנשואין ומילה כי הדדי נינהו:

ה"ג וכן הוא בנסחי דוקני אימור דפליג במילה ולא גרסינן ועוד דהא לא מקשינן לה רבא דאיהו מידע ידע דנשואין ומילה הוות וכי הדדי נינהו בכלה סוגיא דלעיל אלא תלמודא הוא דקא בעי לברור' דמתני' רב היא משום פלוגתא דמילה דדילמא לא אפליג ר' שמעון בן גמליאל אלא גבי מילה שאין החזקה באותו ולד עצמו אלא דמחזקינן מולד לולד או מאחות לאחות אבל גבי קטלנית דהיא גופא הוחזקה אפילו רשב"ג מודה דבתרי זמני הויא חזקה:

מאי בינייהו דאנסו ומית א"נ דנפל מדיקלא ומית פי' דלמ"ד מזל גורם הויא חזקה ולמ"ד מעין גורם לא הוי חזקה דהלכתא כרב דבתרא הוא דאמר מזל גורם וכן פסקו כל הפוסקים ז"ל:

נשואין ומלקות כר' וסתות ושור המועד כרשב"ג וטעמא דמילתא משום דהא מילתא דספק' אי הויא חזק' בתרי זמני או לא הילכך גבי נשואין דסכנת' אזלי לחומרא וה"ה להאי טעמא למילה ועוד דהא פירכא לעיל דנשואין ומילה חד דינא אית להו ובמלקות אע"ג דבספק נפשות להקל שאני הכא דהא אוקימנא בדוכתא דהא מיירי בחייבי כריתות וכיון דחמירי טובא מחמירין ביה מפני ייסור הרשעי' לבער עושי רשעה כיון דממילא הוא דמייתי' אבל וסתות דרבנן אזלי' לקולא וגבי שור המועד שאין מוציאי' ממון מחזקתו אלא בדבר ברור ובנשואי' אע"ג דבעי למינסב איתתא קטלנית וליזוק בנפשיה לא שבקי' ליה דהא איסור הוא ובכלל שופך דם האדם באדם ומנדים אותו ב"ד עד שיגרש וכן ראיתי לרבי' הר"ם ז"ל עושה מעשה:

אמר המגיה עיין מ"ש רבינו הריטב"א עצמו ז"ל בחידושי עירובין דף צ"ז ובחידושיו לחולין דף ג' ועמד על זה בעוצם חכמתו ורוח מבינתו אדמ"ו הרב המופלא נר"ו בספרו הבהיר ברכי יוסף. ובשיורי ברכה א"ה סימן ט"ל ועמ"ש במחזיק ברכה ובי"ד סימן יו"ד וסי' פ"ד וברכי יוסף א"ה"ע עי"ש באורך: