ריטב"א על יבמות ק:

הא דאמר שמואל עשרה כהני' וכו' ופירש א' מהם ובעל פירשתיה בפ"ק דכתובות בס"ד:

אלא מעתה גבי אברהם דכתיב ביה להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך מאי קא מזהר ליה רחמנא פי' דגבי דידיה ליכא למימר טעמא דלעיל דההוא לא שייך אלא גבי כהנים ולענין עבודה דאלו בישראל ואפי' בכהני' כשר הוא ליוחסי' ופרקי' א"ל רחמנא לא תנסוב בת עכומ"ז וק"ל אמאי לא פרקי' דלא לינסוב אתת' בתוך ג' חדשים לבעלה כדי להבחין הזרע וכדדרשי לה בפ' החולץ וי"ל דלא מוקים הכי משום דהתם הא אתמר בה טעמא אחרינא רבא דלא צריכי להאי דרשא:

וכי גזור רבנן בזנות פי' מפני תקנת בנות ישראל צנועות משכחת בנישואין:

ולקוט עצמות פי' משכחת לה אפי' בנשואי' וכגון שלקט עצמות אביו לקוברו במקום אחר אחר שמת אבל אונן עליו כל היום כדאית' במס' מנחות:

אלא לאו בזנות פי' דבזנות לא הוי חלל דלית הלכתא כר' אליעזר דאמר פנוי הבא על הפנויה עשאה זונה:

משכחת לה בממאנת פי' ואע"ג דעיקרתינהו לנשואי קמאי כיון דבדרך נשואי' הוה לא גזרו בה רבנן:

וממאנת מי ילדה והא תני וכו' פי' בפ"ק ושמעי' מהכא דאפי' יתר על בת י"ב שנה ויום א' אם לא הביאה ב' שערות אינה יולדות דאי לא שפיר משכח' לה דילדה שהרי הי' ממאנת לאח"כ עד שתבי' ב' שערו' ותהא מולדו' בנתי' וקושיין הכא למ"ד שמא תתעבר ותמו' ושפיר משכח' לה למתני' דאע"ג דאמרי' דבנים כסימני' משעת עיבור מ"מ זו שמיאנה וילדה תוך ט' חדשים לבעלה הראשון אין אנו יודעים אם נתעברה מן הראשון ואין מיאונה מיאון דבנים כסמנים משעת עבור או אם נתעברה מן השני ומיאונה מיאון אלא ודאי כדאמ' ואורח' דתלמוד' הוא למפרך סתם אליב' דחד:

ממאנת והולכת לה פירש ממאנת לאו דוקא ומשכחת לה ממאנת דוקא כגון שקדשה על תנאי על דעת אם לא תתרצה בדבר שתאמר אינה רוצה בו כיון שהטעני והנה היא צריכ' מיאון כלומר שתאמר אינו רוצה בקדושי':