ריטב"א על תענית ד:

ובש״ס אקשי׳‎ ממתני׳‎ מדתניא עד מתי שואלין את הגשמים רבי יהודה אומר עד שיעבור הפסח ופסק עולא דתרי תנאי נינהו אליבא דרבי יהודה דמתני׳‎ דאוקימנא לעיל משמא דר׳‎ יהושע בן בתירא ובן בתירא קאמר שהראשון מזכיר והאחרון אינו מזכיר ולמוצאי י״ט פוסק כמו כן מלשאול גשם ומשמא דנפשיה קאמר דעד שיעבור הפסח הוא שואל ומזכיר גשם ונקט שאלה לרבותא דלא תימא שמזכיר ואינו שואל כמו שעושה ר׳‎ אליעזר בתחלתו אלא אף שאלה הוא עושה עד שיעבור הפסח וקיימא לן כרבי יהודה משמא דבן בתירא רביה וכן נהגו. וכבר כתבתי למענה מהטעם שנינו בי״ט הראשון של פסח הראשון מזכיר האחרון אינו מזכיר ולא קתני איפכא ולענין הזכרת טל. ופירש הראשון והאחרון כדברי רבינו אלפסי ז״ל כי מנהגם היה שאין ש״צ אחד מתפלל יוצר ומוסף:

ש״ס א״ר אסי א״ר יוחנן הלכה כר׳‎ יהודה לא פירשו לנו אי כר׳‎ יהודה משמא דנפשיה או כר׳‎ יהודה משמא דרביה דהא תרי תנאי נינהו ובירושלמי פירשו כר׳‎ יהודה בן בתירא. ובש״ס דידן לא הוצרכו לפ׳‎ דקים להו כר׳‎ יהודה דמתני׳‎ פסקינן שחולק על רבי יהושע בתחלת ההזכרה אף בסוף ההזכר׳‎ נמי ורבי׳‎ אלפסי ז״ל לא הוצרך לפרש יותר שהרי אלא משנתינו וזה ברור. ואיכא נוסחי דגרסי׳‎ בהדיא הלכה כרבי יהודה בן בתירא ירוש׳‎ בהלכו׳‎ מאי טעמי׳‎ דר׳‎ יהודה כדי שיצאו כל המועדות בטל מפני שהטל סימן יפה לעולם. ע״כ ובודאי שעיקר השאלה והתשובה בטעם דברי רבי יהודה אינו אלא על תחלת ההזכרה שבא לחלוק על רבי יהושע ועל זה אנו שאנו שואלין כיון שמודה לר׳‎ יהושע כי ההזכרה בי״ט האחרון מה טעם אותה לאחר תפלת מוסף ומהדרי׳‎ כדי שיצאו כל המועדו׳‎ בטל ובכלל זה קצת טעם למה אינו ממשיך ההזכרה בסופו אלא עד י״ט הראשון של פסח ולא עד י״ט האחרון כדי שיצאו כל המועדות בטל אבל אין בזה עדיין טעם מפסיק לסוף ההזכרה שאם מפני טעם זה מקדים לפסוק בסופו היה לו לפסוק מלערב וכ״ש שיהיה הפסח כלו בטל וזו בירושלמי שאלו אותה שאמרו ויתחיל מבערב והשיבו לית כל עמא תמן פירש ובעינן תחלת ההזכרה במקום כנופי׳‎ וביחד לכלם וכמו שאמר בירושלמי אסור ליחיד להזכיר גבורת גשמי׳‎ עד שיזכיר ש״צ ובלילי הפסח אין כלם בבית הכנס׳‎ שעסוקי׳‎ בעסקי הפסח ובמצה ומרור ועוד שאלו ויתחיל בשחרית והשיבו אף הוא סבור שמא התחילו מבערב והוא מידכר פי׳‎ ויטעה לשנה הבאה להזכיר בערב ולא תהא הזכרתו מתחלת עם הצבור מן גודי תמי לן דלא מדכרי׳‎ בקמיית'. ומדכרי׳‎ באחריתא אף הוא יודע שלא הזכירו מבערב ובמדרש לפי שאין דעתו של אדם מיושבת עליו אלא בתפל׳‎ המוסף מדכתב שמעה י״י צדק כו׳‎ שמעה י״י צדק הקשיבה רנתי זו תפלת יוצר האזינה תפלתי זו תפלת המוספי׳‎ מה כתי׳‎ בתריה מלפניך משפטי יצא. ואנן דאית לן תרי יומי וכו׳‎ והלכתא כרבא דכיון שהתחיל שוב אינו פוסק וכדאמר בש״ס כיון שעשיתו קדש אין אתה עושהו חול דשורת הדין השת׳‎ דידעי׳‎ בקביע׳‎ דירחא יום ראשון עיקר שמיני וזמן גשמים הוא אלא דרבנן תקון יום שני משום מנהג אבותינו כדאיתא בפ״ק דביצ׳‎ ולפי׳‎ אין לנו לחשוש לענין זה בח׳‎ לספק ז׳‎ לעשות הפסקה בהזכרה שהתחלנו.