ריטב"א על תענית יט:

שם ת״ר מתריעי׳‎ על האילנו׳‎ בפרס הפסח פי׳‎ שהוא זמן פריחת האילנות בא״י ואם יחסרו להם הגשמים באותה שעה ילקו לגמרי ולפי׳‎ מתריעין עליהן מיד בתענית עד שירדו גשמים או עד שיעבור זמנן ופרושי מפרש דה׳‎ דתנן שאם ירדו לצמחי׳‎ ולא לאילן מתריעין עליהן מיד דהיינו בפרס הפסח כי קודם לכן עדין יש להם המתנה ולא הגיע זמן צרך שלהן והיאך יתריעו עליהן או אפשר והוא הנכון דברביעה ראשונה אם ירדו לצמחי׳‎ ולא לאילן מתריעין עליהן מיד שגזרה על האילנות כי מאז הגש׳‎ טוב להכי והיינו מתני׳‎ ומתני׳‎ קתני על מלתא אחריתי שאפי׳‎ ירדו ברביעה לצמחי׳‎ ולאילנות כשיגיע פרס הפסח הם צריכי׳‎ לרביעה אחרת ואם לא ירדו מתריעי׳‎ מיד כנ״ל:

שם ועל הבורות שיחין ומערות בפרס החג פי׳‎ הרמב״ם ז״ל וגם רש״י ז״ל ומפרשי׳‎ אחרי׳‎ דהיינו הסכות וזה תמה גדול שהרי צריך שלה׳‎ בימות החמה והיאך לא התריעו עליהן כשהיו צריכי׳‎ להן ויתריעו עליהן עכשיו שבאי׳‎ הגשמי׳‎ ויתמלאו והלא אין ראיה לגזירה מן השמי׳‎ בגשמי׳‎ אלא כשלא ירדו בימות הגשמי׳‎ דאלו בימות החמה לאו סימן קללה הוא שנ׳‎ הלא קציר חטים היום ובירושלמי אמרו בפי׳‎ בפרס העצרת וא׳‎ עולה יפה ואשכחן במס׳‎ ר״ה דתניא ואכלנו ולדה שלמי׳‎ בחג ופירשה רב אשי דהיינו עצרת ואע״ג דהתם דחי לה רב זביד דאית ליה אוקמת׳‎ אחריתי הכא מודה לאוקמ׳‎ כרב אשי אלא היכי דאיכא לאוקמה בחג הסכות קאמר איהו דלא מוקמי לה בעצרת דכל היכא דתני פסח עצר׳‎ תני מן הסתם ועל הרוב ולפי שיטת המפרשים ז״ל יש לדחוק ולומר כי בודאי הצורך שלהם היה יותר גדול בימות החמ׳‎ אבל לפי שאינו זמן גשמי׳‎ לא התריעו עליו שאין מתריעי׳‎ על מעש׳‎ נסים וכשהגיע זמן הגשמי׳‎ התחילו להתריע כמו שכבר הגיע להם הצרה מקודם לכן אבל על צרה שלא הגיע עדין כגון הגשם הצרי׳‎ לתבואות הא ודאי אין מתענין על רביעה אפילה וכיוצא בזה אמרו בירושלמי לפי שטתי׳‎ לזה ולזה אבל לא לבורות שיחין ומערות בפרס העצרת מעתה אפי׳‎ יותר כן כלומר למה לא יתריעו ג״כ אף אחרי כן שצריכין לגשם יותר והשיב ר׳‎ מעשה נסים הם ואין מתריעין על מעש׳‎ נסים ע״כ:

ואם אין להם מים לשתות מיד מתריעין עליהן. פי׳‎ בכל זמן ואפי׳‎ מעצרת ואילך או מחג הסכות ואילך כל זמן שיחסר להם שאין להם לשתות מים כלל ופשוט הוא וכן פירש הרמב״ם ז״ל.

ואי זהו מיד שלהן ב׳‎ וה׳‎ וב' פי׳‎ שאין גוזרין תענית אלא בימים אלו אבל צועקים בפה ואפי׳‎ בשבת שאין צרת מזונו׳‎ גדולה מזו. גרס׳‎ ההלכו׳‎ וכלן אין מתריעין עליהן אלא בהפרכיא שלהן וכן היא בפר״ח ז״ל ופירוש׳‎ שעל הצרות כלן ואפילו אותן ששנינו בהן שמתריעין עליהן בכל מקום מפני שהיא מכה מהלכת ואף מכה מהלכת למכה שאינה מהלכת חשיבא וכן בדין דלמאן דגריס ואין מתריעין עליהם וקאי אמתני׳‎ דריש פרקין דעצירת גשמים הרי אין מתריעין עליהם אלא בסביבותיהם בלבד כדאי׳‎ במתני׳‎ לקמן ואין צריך לומר שאין מתריעין עלי׳‎ בהפרכיא אחרת ואפי׳‎ היא סביבותיה וכך היא שנויה בתוספתא כפירש על צרו׳‎ מכות מהלכו׳‎ והוסיפו עוד היה בסוריא אין מתריעין עליהן בא״י בא״י אין מתריעין עליהם בסוריא ואע״פ שהביאו לפנינו על אלו מתריעין בכל מקום:

מעשה שגזרו תעני׳‎ בערי ירושלם על שדפון שבעבר הירדן ועל חיה רעה שבאשקלון זה אינו קשה שאע״פ שאמרו ג׳‎ ארצות בא״י יהודא ועבר הירדן וגליל מ״מ כל א״י נדונת כהפרכיא אחד ואשקלון ג״כ מכבוש עולי מצרים היה בכלל א״י אלא שלא כבשי׳‎ עולי בבל כמו שאמרו בגיטין מאשקלון לצפון ואשקלון בצפון וכיון שהיתה כבוש ראשון מן הפרכיא היא חשובה אבל סוריא שהיתה כבוש יחיד אף בתחלתה היא חשובה עכשיו כהפרכיא אחרת לא״י. וכי תימא והא רב נחמן גזר תענית׳‎ בבבל על מותנא דא״י אמר ק״ו גבירה לוקה שפחה לכ״ש ומותנא מכה שאינה מהלכת היא שאין מתענין עליה אפילו באותה הפרכיא אלא בסביבותיה ואפילו הכי מתענין עליה מבבל לארץ ישראל מהאי קל וחומר ואם כן אף במכה שאינה מהלכת מהפרכיא להפרכיא נמי דבתרי הפרכיא אף מכה מהלכת חשיבא שאינה מהלכת מכל מקום היאך לא יתרועו עליה אף בסוריא וכל ח״ל כלו היא שבא״י מפני טעם ק״ו דגבירה לוקה שפחה לכ״ש. תרץ רבי׳‎ הגדול ז״ל שלא אמרו ק״ו זה אלא כשהמכה בא״י אבל כשהמכה במקצתה אין להתענות אלא בהפרכיא שלא כדינה דהא איכא גבירה שאינה לוקה ושפחה תנצל עם מקצת א״י הניצולין ונכון הו׳‎ עי״ל דשאני בבל שכפופי׳‎ לא״י וכלם כעם א׳‎ וכהפרכי׳‎ א׳‎ וכנדונין בדין א׳‎ ויש להם לרתת שאף הגזרה מעכשיו כאלו מתחלה בהן וראוי בהן להתענו׳‎ מיה׳‎ שלא בהתרעה אבל סוריא ושאר ח״ל אין עושין בהם ק״ו זה ואפילו במכה מהלכת אין מתעני׳‎ ולא מתריעין ונכון הוא: