ריטב"א על תענית יט.

גמרא ורמינהי רביעה ראשונה ושנייה לשאול ג׳‎ להתענות פי׳‎ קס״ד דהא דתנן סדר תעניות האלו האמו׳‎ ברביעה ראשונה דהיינו ברביע׳‎ הבכיר׳‎ מג׳‎ רביעו׳‎ שיש בזמן הזריע׳‎ שהן הבכיר׳‎ והבינוני׳‎ והאפילה ואע״ג דשלש במרחשון הוא זמן רביעה בכירה לרבי מאיר והרי לא התענו בו כלל קס״ד דהאי תנא דסד׳‎ תעניות לית ליה דר״מ ולא חשיב רביעה ראשונה אלא בזמן שהתחילו תעניו׳‎ ולהכי קשי׳‎ ליה ממתני׳‎ דתניא שאין מתחילי׳‎ להתענו׳‎ עד שהגיע רביעה ג׳‎ שהיא ופרקינן אמר רב יהודה ה״ק סדר תעניות האלו האמור אימתי בזמן שיצתה רביעה ראשונה ושניה ולא ירדו גשמים אבל ירדו גשמי׳‎ ברביע׳‎ ראשונה וצמחו וחזרו ושנו מתריעין עליהם מיד ואיכא למידק דהא מתני׳‎ רביעה ראשונה קתני והא ליכא למימר חסורי מיחסרא דהתם הוא בשיקצר בלשונו אבל לא שינה בדבריו שום הפך אבל הכא אדתני ברביעה ראשונה הוה מצי למימר ברביעה ג׳‎ ועוד היכי אפשר דאחר רביע׳‎ ראשונה עד שתעבו׳‎ זמנה של רביע׳‎ שאין מתעני׳‎ עוד על הגשמים ירדו הגשמים וצמחו כ״כ התבואות ששנו שנוי הניכר והמפסידי׳‎ שיתריעו עליהן מיד שהרי אם היה שנוי הצמחי׳‎ אחר זמן הרביעה אין מתענין עליהן כלל שאין מתעני׳‎ על מעשה נסים ועוד ששנוי הצמחים שהיא ודאי מפני מניעת הגשמי׳‎ כמו שפי׳‎ הרמב״ם ז״ל וכמו שמוכיח במשנתי׳‎ שהביאוה בכלל עצירת גשמים ולא עם מכת השדפון והירקון אין מקרה זה בא בזמן החורף שהיא זמנה של רביעה אלא סמוך לניסן כשהתבואות צומחו׳‎ כשנמנע מהם המטר החום שורף אותן עד שמייבשן והנכון ששתי רביעית הן דרך כלל כלומר שני זמני מטר כמ״ש הכתוב יורה ומלקוש הא׳‎ בתחל׳‎ ימות הגשמי׳‎ שהיא לזריעה וזו מתחלק׳‎ לג׳‎ פרטי׳‎ בכירה בינוני׳‎ ואפילה והב׳‎ סמוך לניסן אחר שצמחו התבואו׳‎ ומתחילין לעלו׳‎ ולהתבשל וצריכין גשמים לגדלן וכמו שאמרו בפ״ק יור׳‎ במרחשון ומלקוש בניסן ואיפליגו אמוראי למה נקרא שמו מלקוש וכן שני זמני׳‎ של גשמי׳‎ אלו בארצותינו ובכל מקום אלא שאין הזמני׳‎ שוין בכל מקום יש שמקדי׳‎ ויש מתאחר. וש״ס קס״ד דכי קתני מתני׳‎ ברביע׳‎ ראשונה היינו רביעה פרטי׳‎ שהיה בכיר׳‎ של שלש של בזמן הזריעה והשתא מהדרי׳‎ דרביעה כללית קתני וה״ק שסדר התעניות האמור אינו אלא מניעת הגשמים של יומן המטר וברביעה הזריעה הנקר׳‎ יורה אבל כשהוא בזמן המטר הב׳‎ אחר שצמחו הנקרא מלקוש זו מכה עוברת ודוחקת היא ומתריעי׳‎ עליה מיד ותנא לא נחית לפרושי ברביעה הראשונ׳‎ הכללית באי זה זמן ממנה מתריעי׳‎ אבל רב יהודה פריש לה אגב ארחיה אליבא דמתני׳‎ ברביעה ג׳‎ האפילה וזה נכון וברור וכיוצא בו בש״ס הרבה:

אמר רב נחמן דוקא שינו פי׳‎ שעדיין יש להם אחרית ותקוה ע״י גשמים אבל יבשו ולא פי׳‎ שאפילו ירדו גשמים ולא יצליחו אלא בדרך נס מתריעי׳‎ על מעשה נסים ודווקא על תבואה זו אין מתעני׳‎ אבל אם הוא ראוי לחזור ולזרוע וזורעים ולא ירדו גשמים מתענין עליהם כסדר התעניו׳‎ כל זמן הגשמים וכן בירוש׳‎ ואמרי׳‎ בש״ס פשי׳‎ ואמרי׳‎ לא צריכא דאיקון כלומר שהיה בקשה והא קמ״ל דאקנתא לאו מילת׳‎ היא אמרי׳‎ בש״ס א״ר חנינא רואה בסלע ושכיח בצורתה בארבע ולא שכיח כפנא פי׳‎ ד׳‎ ד׳‎ סאין בסלע והיינו מעות ביוקר ופירות בזול ולפי שיטתי׳‎ שפי׳‎ במשנתי׳‎ לא הביאוה לומר שיש חלוק ביניה׳‎ לענין התעני׳‎ שהרי על שניהם מתעני׳‎ ומתריעים אלא כלפי שהזכירו במשנתי׳‎ מכת בצורת כלומר מכה המביא׳‎ לידי בצורת האריך הש״ס בכאן לברר מה הוא מכת בצורת וספרי׳‎ יש דגרסי׳‎ עלה א״ר יוחנן לא שנו שמעות בזול ופירות ביוקר אבל מעות ביוקר ופירות בזול מתריעים עליהן מיד ונראה לפי זה שבמעות בזול ופירות ביוקר דהיינו סאה בסלע ושכיחא אין מתריעי׳‎ עליה מיד. וזה קשה דהא סאה בסלע ושכיחא בצורתא היא שמתריעים עליה במשנתי׳‎ ואף לשיטת רבי׳‎ אברהם ז״ל שמחלק בדינם אין החלוק בהתרעה אלא בתעני׳‎ וכך היה ראוי לומר אבל מעות ביוקר ופירות בזול מתעני׳‎ ומתריעים עליהם לפי שהיא מכת רעב. ויש לי לדחוק וה״ק ע״כ לא הוצרכו לשנות בכלל מכת בצורת אלא במעות בזול ופירות ביוקר אבל מעות ביוקר ופירות בזול אינו בכלל זה ודבר פשוט הוא שמתריעים עליהן מיד לפי שהוא מכת רעב:

ויש נסחאות דלא גריס לה כלל אלא דגרסי׳‎ א״ר יוחנן נהירנא כדהוו קיימין ד׳‎ סאין והוו נפישי נפיחי כפן בטבריא מדלית איסר וכן נראית גרסתו של רבינו אלפסי ז״ל שלא הביאה לאו ללמד על ענין התעני׳‎ לפי שסובר ז״ל שאין חלוק ביניהם לענין זה ובפ׳‎ הספינה נאמרה האי מימרא על הא דת״ר אין יוצאים מא״י לח״ל אלא א״כ סאתים בסלע ואמ׳‎ שמואל לא שנו אלא בזמן שאינו מוצא ליקח אבל בזמן שמוצא ליקח אפי׳‎ סאה בסלע שהוא יוקר גדול אין יוצאים ואמרי׳‎ בשלהי שמעת׳‎ א״ר אבא בר בר חנה א״ר יוחנן לא שנו אלא מעות בזול ופירות ביוקר אבל פירות בזול ומעות ביוקר אפי׳‎ עמדו ד׳‎ סאין בסלע יוצאים א״ר יוחנן והיוצא וכו׳‎ ובודאי משם ששם הוא מקומה ועל הלשון ההוא הביאוה בכאן אגב גררה ומגיהי ספרי׳‎ תמהו עליה מה יציאה זו בכאן והניחו מתריעים עליה מיד וכן שמעתי בשם רבינו הגדול ז״ל וגרסי׳‎ התם ת״ר מתריעים על פרקמטיא שהוזלה אפי׳‎ בשבת פי׳‎ החרטה בפה בתפלה ובתחנונים א״ר יוחנן כגון כלי פשתן בבבל ויין ושמן בא״י אמר רב יוסף והוא כזל וקם עשרה בשיתא והטעם שגם זה למעט משא ומתן מבכל אדם עד שיהו מעות ביוקר. ודעת הרמב״ם ז״ל שמתריעים ומתענין על זה בחול כמו על שאר צרות וחומר יש בזה שמתריעי׳‎ עליהן בפה וזועקים בשבת מה שאין כן על שאר הצרות שאין זועקים עליהן בשבת אלא על אותן ששנינו לפנינו עיר שהקיפוה עובדי כוככים ומזלות וחביריו ולפי זה מה שנהגו לומר מצלאין אנחנא כו׳‎ בשבתות בארצות הללו על עצירת גשמים ושאר צרות שלא יבאו על הצבור טעות הוא וי״א שפרקמטיא שהוזלה אין בה תענית אלא התרעה בפה בחול או בשבת וכעין ששנינו על עיר שהקיפוה עובדי כוכבים ומזלות וחביריו שיש בהן זעקה אפי׳‎ בשבת ואין בהם תענית ותקיעות בחול אבל כל צרה שמתענין עליה בחול ומתריעי׳‎ כ״ש שצועקים עליה בשבת כיון שהיא צרת צבור דלא גרעי מיחיד הנרדף מפני עובדי כוכבים ומזלות ואף לפי זה דוקא על צרה דחוקה שראוי להתענות עליה בחול אבל לומר מצלאין על שאר צרות אחרות שאין מתענין עליהן וכ״ש מה שנוהגים בקצת מקומות להחרים על המסים וכיוצא בהן ולומר רועה ישראל האזינה וכיוצא בו שזה איסור מפורסם ברבים דצעקה בשבת אסורה ובקושי התירוה על צרות דחוקות של צבור ועל היחיד אסרו לומר זננו בברכת מזון אלמלא שהוא תופס ברכות כמו שהוא בירוש׳‎ ובקושי התירו לבקר חולי׳‎ בשבת שלא יזעוק והאיך צועקים ברבים על דברים של הבל אין זה חלול שבת בפרהסיא ואסור לנהוג בו וראוי למחות בדבר: