ריטב"א על ראש השנה לג.

והא דתנן אין מעכבין את התנוקות מלתקוע פירשה ר׳ אליעזר אפי׳ בשבת. פי׳ בשבת שחל בה ר״ה דאיכא מצות שופר במקום ב״ד ולפיכך הביאה רבינו ז״ל ולפי שהיו נוהגין לתקוע בבית דינו כמו שכתבנו למעלה אבל בשבת דעלמא הסמוכה לי״ט כיון שאין מצות היום הדבר פשוט שמתעכבין דמה לי סמוכה לי״ט או רחוקה הרי ילמדו בו למחר וכן פי׳ בירושלמי א״ר אלעזר מתני׳ בגדול בי״ט של ר״ה שהל להיות בשבת ע״כ (והפרש) [והמפרש] אותו בשבת הסמוכה לי״ט טועה הוא ולישנא דמתעסקין עמהן משמע דבי״ט שמותר בתקיעת שופר לגדולים מיירי והשתא דנהגינן שאין תוקעין בשבת (משום) [בשום] ב״ד מעכבין את התינוקות אפי׳ בשבת שחל בו י״ט:

והתניא מעכבין וכו'. עיקר הפי׳ דבקטן שהגיע לחינוך שאביו מצוה עליו לחנכו אין מעכבין בידו כדי שילמוד הואיל ויש מצוה בתקיעתו אבל בקטן שלא להגיע לחינוך שאין שום מצוה בתקיעתו מעכבין על ידו וכן משמע בריש מס׳ ערכין דגר׳ התם הכל חייבין בתקיעת שופר לאתויי קטן שהגיע לחינוך דתנן אין מעכבין את התינוקות מלתקוע אלמא האי מתניתין בקטן שהגיע לחינוך היא שנויה וז״ש בירושלמי שכתבנו למעלה א״ר אלעזר מתניתין בגדול פי׳ גדול קטן שהגיע לחינוך שדינו כגדול לענין שאביו מצווה עליו לחנכו וכ״ת והאיך מעכבין ב״ד בדבר בקטן שלא הגיע לחנוך דהא קי״ל קטן אוכל נבלות אין ב״ד מצווין עליו להפרישו וי״ל דשאני הכא שהוא דבר פרסום ובא ממנו מכשול לרבים שישמעו קול השופר ויהיו סבורין שהוא גדול ושרשאין לתקוע אפילו שלא בב״ד ושלא בזמן ב״ד והיינו דלא אותבינן מינה דיבמות למ״ד קטן אוכל נבילות אין ב״ד מצווין עליו להפרישו ותדע לך דאי לאו הכי אפילו בקטן שהגיע לחינוך אין ב״ד מצווין עליו להפרישו כדמוכח בנדה וע״ז. כתב רבינו ז״ל ואית דאמרי (איכא) [איפכא] פי׳ איכא מרבנן דפרשי איפכא דבקטן שהגיע לחנוך מעכבין ובקטן שלא הגיע לחנוך אין מעכבין שאין ב״ד מצווין להפרישו כשאוכל נבילות ואינו כלום:

אם רצה ליתן לתוכו וכו'. פי׳ ואע״פ שמתקנו בכך כיון דלא מעכבי מלתא דהוי עיבדא דחול מותר ומכאן שמכשירין כלי בי״ט או בשבת להדחה אם הוא צריך לו ליומו כיון דלא מנכרא מלתא דהא מדיחין כלים בי״ט אבל בהגעלה או טבילה לא: