ריטב"א על ראש השנה ל.

ועם ב״ד. ואמר בגמרא איכא דמתני לה להא דרב [הונא] אהא בי״ה תעבירו שופר בכל ארצכם מלמד שכל א׳ וא׳ חייב לתקוע כלומר ולא כר״ה שאחד תוקע לכולן ואמר רב הונא ועם ב״ד ואמרינן מאי ועם ב״ד בזמן ב״ד לאפוקי שלא בזמן ב״ד דלא ואמרי׳ עלה אתמר נמי א״ר חייא בר גמדא א״ר יוסי בר שאול א״ר אין תוקעין אלא כל זמן שב״ד יושבין והשתא קשה לן בדברי הרי״ף ז״ל שכתב גבי ר״ה לאפוקי שלא בפני ב״ד ולא בזמן ב״ד דלא ואלו בגמרא לא אתמר גבי ר״ה אלא בפני ב״ד בלחוד ותו דאייתי הא דר׳ חייא בר גמדא גבי ר״ה ובגמרא לא אתמר אלא גבי יובל ואשמעתין דגמרא קשיא לן דהא רב הונא בין ביובל [ובין] בר״ה חד לישנא קאמר דהיינו ועם ב״ד וא״כ מהיכא משמע להו בגמרא דהאי ועם ב״ד דקאמר גבי ר״ה פי׳ בפני ב״ד ואידך דאתמר גבי יובל פי׳ בזמן ב״ד ובהא אית לן לפרוקי דבר״ה שחל להיות בשבת דאיכא משום גזירה דרבה בעינן בפני ב״ד שיזרזום ולא יטעו כדרבה והוי נמי מלתא דאפשר שיבאו כולם לב״ד ויצאו כולם בתקיעת ב״ד אבל גבי יובל דליתיה להאי טעמא דהא לית ביה כלל משום גזירה דרבה שא״כ לא היו תוקעין בו לעולם די״ה דינו כשבת (בעיכוב) [בעירוב] והוצאה והא ידעי נמי בקביעא דירחא כשאר מקומות וכיון דלית ביה משום גזירה דרבה ומצוה על כל יחיד ויחיד לתקוע אינו בדין לחייבם לתקוע בב״ד ולא בזמן ב״ד אלא משום דאיכא חיובא לתקוע ב״ד שופר ביובל בב״ד דנפקא לן מדכתיב והעברת שופר תרועה ובתר הכי כתיב תעבירו שופר דהוי חיובא ליחידים משמע דתלויה תקיעת יחידים בשל ב״ד ובב״ד ממש ליכא למימר מטעמא דכתיבנא הא אין לך לומר אלא בזמן שב״ד יושבין ולענין מה שהקשינו בדברי הרי״ף ז״ל יש לנו לומר כפי מ״ש כי מ״ש גבי יובל בזמן ב״ד בא למעט דלא בעינן בפני ב״ד מטעמא דכתיבנא אבל מ״ש גבי ר״ה בפני ב״ד לא בא למעט בזמן ב״ד דהא ודאי כיון דבפני ב״ד ממש בעינן לא סגיא אלא בזמן שב״ד יושבין ולפי שהדין כן הוא פי׳ כן הדברים בדברי רב הונא והביא עליו אתמר נמי א״ר חייא וכו׳ לא לענין שהביאוהו בגמרא דאלו בגמרא הביאוהו על יובל שאינו בזמן הזה אבל רבינו ז״ל תפס לשון הגמרא לענינו כיון שהוא נאות לנו וכן דרכו במקומות הרבה לאחוז לשון הגמרא לענינו ולא לאותו ענין שנאמר וכדכתיבנא בע״ז ויש נוסחאות ישנות דגרס בדר׳ חייא בר גמדא לעולם אין תוקעין וכו׳ ובודאי להאי גרסא אתי שפיר דברי רבינו ז״ל דהא דנקט ר׳ חייא בר גמדא לעולם היינו לכלול ר״ה ויובל ונמצאו דברי ר׳ חייא נאמרים אף בר״ה ולפי שעתה אין היובל נוהג קיצר ממנו רבינו ז״ל לשון לעולם כדי שלא יהא יובל נכנס בכלל ותהא מימרא בר״ה בלחוד כנ״ל. הא דתנן בראשונה וכו׳ מפורש במה שכתבנו ומאי דקתני שיהא יום הנף כלו אסור פי׳ בגמרא דקסבר איסור חדש בזמן שאין העומר האיר מזרח מתירו כדכתיב עד עצם היום הזה ובזמן דאיכא עומר הקרבת עומר מתיר כדכתיב עד הביאכם והתקין ריב״ז שאף בזמן הזה יהא יום ששה עשר אסור בחדש משום יבנה וכו':