ריטב"א על ראש השנה כה.

ר׳ חייא חזייה. פי׳ היה רואה אותה כענין שהי׳ נראה בעין בערב ליל שלשים ואשמעינן דרך משל שאלו נראית בערב אי אפשר לקדשו שצריך שיהא לילה ויום מן החדש וזה דרך פרש״י א״נ דלערב אפשר שתתכסה וגם תלד החדשה ויהיה לילה ויום מן החדש אלא שבני עירו יהו (מתנים) [מרננים] עליו אם יקדשוהו דלא ידעי שפעמים שבא בארוכה ופעמים בקצרה ולד״ה שקל קלא וזיל אכסי לאו דוקא:

א״ל רבי לר׳ חייא זיל עין טב וקדשיה. פרש״י דואג היה שלא ירננו עליו בני עירו כשיקדשנו למחר לפי שראו הישנה כל יום כ״ט א״נ שגזרו שמד במקומו שלא יקדשו את החדש. ובתוס׳ פי׳ דבעין טב היו ב״ד קבועים לקדש את החדש דגר׳ בירוש׳ כן תוקעין ביבנה כן תוקעין בעין טב וכדאיתא בפסיקתא בפסוק תקעו [בחדש] שופר (בציון) למה ב״ד מקדשין בעין טב שהוא בית הועד לכל העולם שנאמר כי מציון תצא תורה והא דא״ל ושלה לי סימנא דוד מלך ישראל חי וקים מלתא בעלמא קאמר ליה ולא שהיו יראים לומר קדוש החדש בפי׳ אלא בא להשמעינו כי דוד מלך ישראל נמשל לירח כדכתיב כירח יכון עולם וכמו שפי׳ בעל הערוך באות דלת:

איבעיא להו מי מצא למי. פי׳ וכיון דמיירי בר׳ יהושע וקתני הלך ומצאו דזה משמע לכאורה כי ר׳ יהושע היה ההולך:

אתם ואפילו מזידין. פי׳ בידיעת חשבון אתם ואפי׳ מוטעין פי׳ שהטעום העדים כגון זה של ר״ג דקדשה על פי העדים שראוהו בזמנו לא נודע עדיין שהיו עדי שקר כי אח״כ הוא שאמרו אחרים שלא נראה בליל עבור שהיה ראוי ליראות בעליל ולפיכך קדושו של ר״ג קיים הוא דאתם אפילו מוטעין ועל זה אמר ליה ר׳ יהושע עקיבא נחמתני:

שלא יאמר אדם. פי׳ בתמיהא וכי פלוני כמשה ואהרן וכו':